פרשת ויחי: כיבוד אב ואם

כיבוד אב ואם

ויסע ישראל וכל אשר לו וגו' ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק (בראשית מו, א)

ברש"י מביא את דברי המדרש: "לאלהי אביו יצחק – חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק, ולא באברהם". הרמ"א בהלכות כיבוד אב ואם מביא את דברי המדרש הללו ומוכיח מהם שיש מצות כיבוד אב גם באבי אביו.

בשיעור זה נדון ביסוד החיוב של כיבוד אב, ונבאר על פי זה את דיני הכיבוד שישנם באבי האב, ובאב רשע, ועוד אופנים שיש בהם חילוקים בדיני הכיבוד.

מצות כיבוד אב באבי אביו * מצות כיבוד אב באב רשע * חקירה אם מצות כיבוד אב היא חוב כלפי האב, או חוב כלפי שמים * ישנם שני חלקים במצות כיבוד אב: חיוב לאביו, וחיוב לשמים * אופנים שיש רק חלק אחד של מצות כיבוד, וביאור דברי הלחם משנה שהבאנו לעיל * חיוב הכיבוד שיש באבי אביו * מצות כיבוד אב באבי אביו רשע

מצות כיבוד אב באבי אביו

כתוב בפרשת השבוע: "ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק" (בראשית מו, א). ופירש רש"י בשם המדרש שלא נאמר לאלקי אביו אברהם, כי חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו. משמעות הדברים שאכן חייב אדם בכבוד זקנו, אלא שכבוד אביו קודם לכבוד זקנו.

הרמ"א בהלכות כיבוד אב ואם (יו"ד רמ, כד) הביא את דברי המהרי"ק שאין אדם חייב בכבוד זקנו, וחלק על דבריו, ופסק שחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו. והביא על כך ראיה מהמדרש הנזכר שמשמע שחייב אדם בכבוד זקנו.

ובגליון מהרש"א (שם) כתב ליישב את דעת המהרי"ק, שאם אמנם רש"י על התורה מביא את דברי המדרש הללו, אך בפירושו על הש"ס (מכות יב, א) כתב במפורש שאין מצות כיבוד באבי אביו. מובא שם בגמרא שאם אב הרג את בנו אין אחיו של ההרוג נעשה גואל הדם להרוג את אביו; אמנם בנו של ההרוג נעשה גואל הדם להרוג את אבי אביו. וכתב רש"י שם במפורש שבן בנו נעשה לו גואל הדם להרוג את זקנו משום שאינו מוזהר על כבודו. הרי שסבר רש"י שאין מצות כיבוד אב כלפי אבי אביו, ודלא כמו שהביא בפירושו על התורה מהמדרש. וכיון שאין למדים הלכה מפי מדרש לכן פסק המהרי"ק כפי העולה מסוגיית הגמרא עפי פירושו של רש"י.

וכתב החוט המשולש (לר"א גלוגא פרשת ויגש) ליישב שלא יסתרו דברי רש"י הללו, שבגמרא שם מדובר באבי אביו שהרג בשוגג; וכיון שאף ההורג בשוגג צריך תשובה, כל שלא עשה תשובה נקרא רשע. ואף שפסק הרמב"ם (ממרים ו, יא) שיש חובת כיבוד גם באב רשע, באבי אביו רשע אין חובת כיבוד. זו הסיבה שהבן עצמו אינו נעשה גואל הדם להרוג את אביו, שהרי חייב לכבדו אף אם הוא רשע. אמנם בן בנו נעשה גואל הדם להרוג את אבי אביו, שהרי באבי אביו רשע אין חובת כיבוד. וסיים שצריך עיון בעצם החילוק שבאביו רשע יש חיוב כיבוד, ובזקנו רשע אין חיוב כיבוד.

ובספר תשובה מאהבה (ח"א סי' קעח) הקשה בעצם הדין העולה מדברי המדרש – שיש דין לכבד את אבי אביו, אבל כבוד אביו קודם לכבוד אבי אביו – למה לא תהיה בזה הסברא שהביאה הגמרא שיש להקדים כבוד האב לכבוד האם שהרי אתה ואמך חייבים בכבוד אביך; וכמו כן כאן נאמר שיש להקדים כבוד אבי אביו לכבוד אביו ומצד הסברא שאתה ואביך חייבים בכבודו.

ואכן בשו"ת רבי עקיבא איגר (סי' סח) הביא בשם לוית חן על התורה (פרשת ויגש) שכבוד אביו קודם לכבוד אבי אביו רק לאחר מיתת האב, שכבר אין האב חייב בכבוד אביו, שהרי כשמת נעשה חפשי מן המצוות; אבל כשהאב חי וחייב בכבוד אביו ישנה את הסברא שאתה ואביך חייבים בכבוד אבי אביך, ויש להקדים את כבוד אבי אביו לכבוד אביו.

וקודם שנבאר הדברים נרחיב מעט לברר כמה ענינים במצות כיבוד אב.

מצות כיבוד אב באב רשע

נחלקו הראשונים האם יש חיוב כיבוד אב באב רשע. שיטת התוספות (יבמות כב, ב ד"ה כשעשה) שאין בו חיוב כיבוד אב, וכן פסק הרמ"א (יו"ד רמ, יח). שיטת הרמב"ם (ממרים ו, יא) שיש חיוב לכבדו, ומשום כך פסק שממזר חייב בכבוד אביו למרות היותו רשע. וכן פסק השולחן ערוך (שם).

והביא הכסף משנה את קושית הטור (יו"ד רמ) על הרמב"ם מהמובא בגמרא (ב"ק צד, ב) שאם האב גזל פרה ומת – ואין זה לפי כבודו שתישאר הפרה בידי היורשים, כי ידעו כולם שפרה זו נגנבה על ידי האב; אם עשה תשובה, אך לא הספיק להחזיר את הפרה עד שמת, חייבים היורשים להחזירה מדין כיבוד אב. ומשמע שאם לא עשה תשובה אינם חייבים להחזיר משום כבודו. הרי שאין חיוב כיבוד באב רשע.

ומתרץ הכסף משנה שבאמת יש חיוב כיבוד אב גם באב רשע, ומה שאם לא עשה האב תשובה אין הבן חייב להחזיר הוא משום שההלכה היא שכיבוד אב מנכסי האב, ולא מנכסיו של הבן, מעתה, מאחר שירשו הבנים את הפרה הגזולה, היא כבר שלהם, ומאחר ואין מצות כיבוד מנכסי הבן, לכן אין חייב להחזירה. ודווקא אם עשה האב תשובה והיה בדעתו להחזירה, במקרה כזה אף שהפרה ברשותו הממונית של האב, אין הבן יורש אותה מאחר שהאב עמד להחזירה, ולכן חייבים הבנים להחזירה משום כבודו, כי נחשב שמכבדים אותו מנכסיו.

והלחם משנה תירץ באופן אחר. מה שכתב הרמב"ם שיש חיוב כיבוד באב רשע זה רק בחיי אביו, ולא אחר מותו. ולכן אם לא עשה תשובה, אינם חייבים לאחר מותו להחזיר את הפרה שגזל, כי אחר מותו כבר אינם חייבים בכבודו.

אמנם דבריו צריכים ביאור, שהרי בהלכות כיבוד אב נאמר מכבדו בחייו ומכבדו במותו – היינו שיש חיוב כיבוד אב גם אחר מותו של האב, ומעתה מה הסברא לחלק ולומר שבאב רשע החיוב לכבדו הוא רק בחייו, ולא אחר מותו.

חקירה אם מצות כיבוד אב היא חוב כלפי האב, או חוב כלפי שמים

ונוסיף לברר עוד במצות כיבוד אב. יש לחקור האם מצוה זו הינה חוב כלפי האב, וכמצוה שבין אדם לחברו, או חוב כלפי שמים, וזו מצוה שבין אדם למקום. ונביא ראיות לזה.

נאמר בתורה שהאונס נערה בתולה חייב לישאנה לאשה, וזו מצות עשה שכתוב "ולו תהיה לאשה". ואומרת הגמרא (כתובות מ, א) שהאונס את הממזרת אסור לשאתה לאשה, ואין מצות עשה של "ולו תהיה לאשה" דוחה את איסור לא תעשה של נישואין לממזרת, שהרי הנערה יכולה לעקור את המצוה של "ולו תהיה לאשה" על ידי שתאמר איני רוצה. והקשו שם התוספות (ד"ה אי אמרה) שהלא לענין כיבוד אב ואם דנה הגמרא ביבמות (ה, ב) אם עשה של כיבוד אב ואם דוחה לא תעשה – למרות שיכול האב לומר שאינו רוצה בכיבוד. ותירצו שמכל מקום מיד שציוה האב יש מצוה לכבדו.

וביאר הברכת שמואל (יבמות סימן ג) בכוונתם, שיש חילוק בין מצות עשה של "ולו תהיה לאשה", למצות כיבוד אב. ולו תהיה לאשה זו מצוה בין אדם לחברו – שהיא חיוב כלפי הנערה. בזה תופסת הסברא שמאחר ויכולה לומר איני רוצה, נחשב שניתן לעקור את המצוה, ומחמת כן נחשבת מצוה קלה יותר ולכן אינה דוחה לא תעשה. לעומת זאת מצות כיבוד אב היא מצוה כלפי שמים, ולא כלפי האב. ואם כן אף שיכול האב למחול על כבודו אין זה נחשב עקירה של המצוה, אלא שאם האב אינו רוצה ממילא אין מצוה לשמים, אך כל עוד האב רוצה יש חיוב כלפי שמים, ואין זה נחשב חיוב שניתן לעוקרו.

הרי שבנידון זה – אם מצות כיבוד אב היא מצוה כלפי האב או מצוה כלפי שמים – כבר דנו התוספות. בשאלתם הבינו שזו מצוה כלפי האב, ולכן דימו זאת לעשה של "ולו תהיה לאשה" שהיא מצוה כלפי הנערה, ובתירוצם חידשו שזו מצוה כלפי שמים.

מלשון החיי אדם (חלק א כלל סז, א) נראה שמצות כיבוד אב נחשבת מצוה כלפי האב – שכתב בביאור טעם מצות כיבוד אב ואם שהיא פרעון חוב שהבן חייב לפרוע לאביו ולאמו הטובות שגמלוהו, ומי שאינו מכבדם, נקרא רשע, שכתוב (תהילים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם. משמע בדבריו שכיבוד אב נחשב חוב לאביו.

וכן הוכיח הגרי"ז מהמשנה בבבא מציעא (ב, יא) שאומרת "אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת". דין זה יהא מובן אם נאמר שכיבוד אב הוא מצוה כלפי האב, שאז ניתן לדון מה קודם האם חיובו לעצמו או לאביו. אבל אם נאמר שכיבוד אב היא מצוה לשמים, מה שייך להעמיד שאלה של הפסד ממון שלו מול מצוה. מוכרח אם כן שזה חוב כלפי אביו.

ועל פי זה ביאר את לשון הרמב"ם (תלמוד תורה ה, א) שכתב: "כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו". והדברים תמוהים מה שייך הלשון 'כשם' אם מיד אומר הרמב"ם שחייב בכבוד רבו יותר מאביו. אכן, אם נאמר שמצות כיבוד אב היא מצוה כלפי אביו, ניתן לומר שכלפי זה כתב הרמב"ם 'כשם', לומר שאף המצוה של כבוד רבו היא מצוה שחייב כלפי רבו, והוסיף שבפועל החוב כלפי רבו גדול יותר מאחר שמביאו לחיי העולם הבא.

אכן יש להוכיח להיפוך – שכיבוד אב הוא מצוה לשמים. פסק השולחן ערוך (יו"ד רמ, יט) אב שמחל על כבודו כבודו מחול. והביא שם רבי עקיבא איגר מתשובות הרדב"ז (סי' תקכד) בשם הרמ"ה שדין זה שכבודו מחול הוא לענין שאין הבן נענש על כך, אבל אם מכבדו מקיים בכך מצות כיבוד אב, למרות שהאב מחל על כבודו. מוכרח אם כן שכיבוד אב היא מצוה לשמים, שאם היתה מצוה לאביו, אין שייך לומר שיש מצוה לכבדו אחרי שמחל על כבודו.

ישנם שני חלקים במצוות כיבוד אב: חיוב לאביו וחיוב לשמים

ונראה מכל זה שאכן ישנם שני חיובים במצות כיבוד אב. יש חיוב כלפי אביו, ועל דרך שכתב החיי אדם שהוא כפריעת חוב שחייב לאביו, ויש במצוה זו גם חיוב לשמים. כשאב מוחל על כבודו, מחל בזה על החיוב כלפיו, וכשאין חיוב כלפיו, גם אין חיוב כלפי שמים, אלא שעדיין אם יכבדו, כיון שסוף סוף יש כאן פעולה של נתינת כבוד, יקיים מצוה [קיומית] מצד חלק החיוב לשמים.

והנה אפשר לבאר מהלך שונה מעט בביאור שני חלקי החיוב הנזכרים במצות כיבוד אב, ועל פי חילוק שכתב רבי עקיבא איגר (שו"ת מהדו"ק סח) בפרטי מצות כיבוד אב. רבי עקיבא איגר מחדש שמצות כיבוד אב יש בשני דרכים. יש דברים שהם כבוד וגדולה בעצמותו, וכמו שמביאה הגמרא בקידושין (לא, ב) שלא יאמר הבן כבדוני בשביל עצמי, אלא בשביל אבא – ואף כשאביו אינו יודע מזה. כיבוד זה שייך גם לאחר מיתה, וכמו שאומרת שם הגמרא שצריך לומר הריני כפרת משכבו. ויש כיבוד שעניינו לעשות נחת רוח לאביו, כעין מאכילו ומשקהו, שהוא ענין נחת רוח לאביו ומניעת צער ממנו. וזה אין שייך לאחר מיתה.

ונראה לחדש ולומר שהחוב בכיבוד אב בדברים שהם כבוד וגדולה בעצמותם, ואף כשאין האב יודע מזה, וכמו לומר הריני כפרת משכבו, כבדוני בשביל אבא – חוב זה הוא רק מצד החוב שיש לשמים. ואילו החוב שיש בדברים שעושים לו נחת רוח וכמו מאכילו ומשקהו – חוב זה הוא מצד אביו, שהבן משועבד לקיים רצון אביו.

אופנים שיש רק חלק אחד של מצות כיבוד, וביאור דברי הלחם משנה שהבאנו לעיל

נחזור עתה לנידון שנחלקו הראשונים האם יש מצות כיבוד באב רשע. על פי מה שביארנו שישנם שני חלקים במצות כיבוד אב – חוב כלפי שמים, וחוב כלפי אביו, ניתן לחלק ולומר שישנם אופנים שיש רק את החוב שמצד האב, וישנם אופנים שיש רק את החוב שמצד שמים. ונבאר.

ניתן לומר שבאב רשע, גם להשיטות שיש מצות כיבוד, זה רק בחלק המצוה שהוא חוב כלפי האב, שעניינו הוא מצד הכרת הטוב על שהביאו לעולם והטיב עמו, וכדברי החיי אדם. חוב זה שייך גם באב רשע, שהרי היטיב עמו, וגם כלפי רשע יש חובת הכרת הטוב. אבל בחלק המצוה שהוא חוב לשמים, יתכן לומר מצד הסברא שכשהאב רשע, אין חובה לכבדו כלפי שמים.

כמו כן נראה שאחר מות האב, אין את חלק המצוה שכלפי האב, מאחר שכבר מת, וכל החיוב של מכבדו במותו – לייקר ולרומם את אביו, הוא רק מצד חלק החיוב כלפי שמים.

עתה נוכל להבין היטב את דברי הלחם משנה שביאר בדברי הרמב"ם שהחיוב לכבד את אביו הרשע הוא רק בחייו, אבל לאחר מותו אין דין לכבדו. ותמהנו על כך – מאחר שיש מצוה לכבד את אביו גם אחר מותו, למה באביו רשע לא יהיה דין זה – מאחר שיש בו דין כיבוד כמו שפסק הרמב"ם.

ולהמתבאר שבאב רשע יש רק את חלק המצוה שמצד האב, יתבארו הדברים – שהרי אמרנו שהמצוה לכבד את אביו אחרי מותו היא רק מצד חלק המצוה שכלפי שמים. מעתה באב רשע שאין חיוב לכבדו כלפי שמים – לא תהיה מצוה לכבדו אחר מותו, שהרי הכבוד אחר מותו נובע רק מצד החיוב שכלפי שמים.

חיוב הכיבוד שיש באבי אביו

נחזור עתה לנידון שהבאנו לעיל אם יש חובת כיבוד באבי אביו. על דרך מה שכתבנו נראה לחדש ולומר שבאבי אביו יש רק את חלק המצוה של כיבוד אב שהוא חוב כלפי שמים, ולא את חלק המצוה שהוא חוב כלפי האב [ובמקרה זה – אבי האב]. שהרי באבי אביו אין את הסברא שהביא החיי אדם מצד הכרת הטוב, שהרי אבי אביו לא טרח עבורו כמו אביו. ואם כדברינו, נמצא שהחיוב לכבד את האב גדול מהחיוב לכבד את אבי האב.

ובזה תתיישב קושיתו של התשובה מאהבה – למה לא נאמר שיש להקדים כבוד אבי אביו לכבוד אביו מצד הסברא שאתה ואביך חייבים בכבוד אבי אביך. לפי המתבאר אין זו קושיה, כי סברא זו שהביאה הגמרא שייכת רק באב ואם שכבוד שניהם שווה, אבל באב מול אבי האב, מאחר והמצוה לכבד את האב גדולה מהמצוה לכבד את אבי האב – אין מקום לסברא זו, ויש להקדים את כבוד האב, למרות שהוא עצמו מחוייב בכבוד אביו.

ונראה להביא ראיה למה שכתבנו שבחיוב לכבד את אבי אביו אין את חלק המצוה כלפי האב, אלא רק את חלק המצוה כלפי שמים.

הגמרא בסוטה (מט, א) מביאה שרב אחא בר יעקב גידל בביתו את בן בתו. כשגדל, ביקש ממנו רב אחא בר יעקב שישקה אותו מים, והשיב לו בן בתו שאינו בנו. וכתב רש"י: "איני חייב לכבדך כבן". והקשה הגר"א (יו"ד רמ, ס"ק לד) שהרי חייב אדם בכבוד זקנו וכמו שפסק הרמ"א. ותירץ, שהחיוב בכבוד זקנו הוא רק באבי אביו מאחר שבני בנים הרי הם כבנים, ולא באבי אמו כי בני בנות אינם כבנים. אכן הרמ"א בתשובה (סי' קיח) כתב שחייב בכבוד אבי אמו, ותחזור אם כן קושית הגר"א.

לפי מה שביארנו שהחיוב של מאכילו ומשקהו הוא רק מצד חלק המצוה שכלפי האב, ואילו מצות כיבוד אבי אביו היא רק מצד חלק המצוה שכלפי שמים, תתיישב קושית הגר"א, כי אף אם נניח שבאבי אמו יש מצות כיבוד כאבי אביו, וכמו שפסק הרמ"א, אין מצוה להשקותו, שהרי כיבוד זה של מאכילו ומשקהו עניינו רק מצד החיוב שכלפי האב, ומאחר שכלפי אבי האב אין את חיוב הכיבדו שכלפי האב, אין בו דין כיבוד של כיבוד של מאכילו ומשקהו, אלא רק את דין הכיבוד של כבוד וגדולה. ומובן מה שאמר נכדו של רב אחא בר יעקב שאינו בנו ואינו חייב להשקותו.

מצות כיבוד אב באבי אביו רשע

הבאנו לעיל את דברי החוט המשולש שכתב – ליישב את דברי רש"י במכות (יב, א), שלא יסתרו למה שכתב בפירושו על התורה – שבדין כיבוד אבי אביו יש לחלק ולומר שאם הוא רשע אין דין לכבדו. והבאנו שסיים שם שצריך עיון בעצם החילוק בין אביו רשע שחייב לכבדו, לאבי אביו רשע שאין חייב לכבדו.

לפי מה שאמרנו יבוארו היטב דבריו. שהרי אמרנו שבאבי אביו יש רק את חלק חיוב הכיבוד שכלפי שמים, וכן אמרנו שבאב רשע אין את החיוב כלפי שמים. מעתה מובן שבאופן שאבי אביו רשע אין חיוב לכבדו, שהרי באב רשע אין החיוב כלפי שמים – שזה החיוב היחיד שיש באבי אביו. לעומת זאת באב רשע, יש חיוב לכבדו גם מצד האב עצמו, ומאחר וחיוב זה ישנו גם באב רשע – חייב בנו לכבדו אף שהוא רשע.

***