פתח דבר – בשנת 2000 פגש אותי חבר שהמליץ לי להצטרף לשיעור שנערך באחד הבתים בשכונתינו פעם בשבוע.
הצטרפתי לשיעור שבו שמעתי לראשונה את הרב מוטי פרוינדליך מעביר שעור עיון עמוק וממצה בשפה עשירה וברורה, עמקות וידע עצום, ובמיוחד העברת החומר בצורה בהירה ומובנת.
איני זוכר כמה קלטתי בשיעור הראשון שלי בהתמודדות עם שיטת לימוד שטרם הכרתי.
לאחר השיעור ניגש אלי הרב מוטי ושאל אם הבנתי את השיעור וכמובן עניתי ב"כן. כ 80 אחוז הבנתי".
השיב לי הרב מוטי: "אם הבנת 80 אחוז אז כנראה לא העברתי מספיק טוב את השיעור".
שנים אח"כ עוד ניעור בי הספק אם הרב התכוון ש80% הבנה בשעור ראשון -אין מציאות כזו !
במשך 16 שנים נוספות זכיתי להשתתף בשיעורים השבועיים של הרב, למדתי שיטות לימוד, בחינת סברות והסקת מסקנות על פי ראיות.
מה המיוחד בשיטת לימוד זו?
הרב מוטי יצק מים על ידי הרב שמואל רוזובסקי ראש ישיבת פוניבז' אשר היה תלמידו של ר' שמעון שקאפ ראש ישיבת גרודנה אשר קיבל תורתו מר' חיים סולובייציק אבי תורת ה"חפצא" ו "גברא", "צווי דינים".
שיעוריו של הרב מוטי אופיינו בדרך מיוחדת להנגשת החומר לנו, תלמידיו. השיעורים התחילו עם סיפור-"מעשה שהיה" ונדרשנו להכריע לכאן או לכאן אבל רק תשובה עם אסמכתא הייתה מתקבלת, "ללא ראיה זו לא תשובה" היה אומר הרב מוטי.
כך היה מתחיל שיעור ועל פי הסדר, מקורות מהגמרא, פירוש הרמב"ם, ראשונים ואחרונים עד שנתפרת סוגיא במלאכת מחשבת.
זכורני שיעורים שבנויים לתפארת בשיא ההיגיון ובסוף השיעור אומר הרב מוטי: "בשבוע הבא נראה בדיוק הפוך מההבנה היום" וכך היתה נופלת ההבנה הקודמת כמו בניין קלפים וקמה לה סברא חדשה, הגיונית יותר. לאחר העברת השיעור נהג הרב מוטי לקנח בוורט על פרשת שבוע -סיום קליל לשיעור כבד- גם הוורטים על פרשת השבוע היו בנויים במתכונת של: פסוק, קושי בהבנת הפסוק, ספור עם מוסר השכל ותרוץ הקושי עם מסקנת הסיפור.
הרב מוטי היה זמין תמיד לכל בעיה, לכל עצה, אם הייתי צריך דבר תורה לאירוע (בר/בת מצווה, שבת 7 ברכות, להעביר דבר תורה, שיעור) – התנהלו שיחות אל תוך הלילה ועד שהחומר הובן כראוי (ואולי עוד חידוש לפרשה), לא פסק הרב מלהסביר ולהעביר את הוורט.
הנהגות – על הכבוד שרחש הרב מוטי לאישתו שמענו לא מעט, מסיפורים על שסיכנה נפשה לבקרו בבית חולים בעת חוליו ועד לפינוקו בבית שיוכל להמשיך ללמוד תורה ללא שום הפרעה. בסיום שמונה עשרה של ערבית – שהתקיים בסוף השיעור- לא הסכים שהש"ץ ימתין לו, את תנועת היד המסמנת "תמשיך! למה אתה מחכה לי?" זכורני הייטב. בשמחה משפחתית בה ביקשתי שיישב בשולחן המכובדים – הוא ביטל בהינף יד: "אני יושב עם תלמידי השיעור", אמר.
אז למה אתר? – במשך השנים כתבתי סיכומים של מספר רב של שיעורים שזכיתי לשמוע מפי הרב מוטי ואח"כ ממשיכי דרכו, הרב נהג להעביר שיעורים במספר מקומות, ענה על כל שאלה בטלפון בשעות הערב והלילה, קיים ערך מיוחד לשיעורים אלו שהועברו מדור לדור כאשר כל תלמיד הציע לפעמים שיטה אחרת לפתרון השאלה . בטרם יגנזו דפי סיכומים אלו ראיתי צורך להעלותם לכל דורש מבחינת "יאכלו ענוים וישבעו".
לסיום – תודה מיוחדת לידידי עו"ד משה פריי אשר מעלה על הכתב, מסכם, מצטט מהמקורות שהוזכרו בצורה מעניינת ומובנת.
מספרים שהמגיד מדובנא נשאל ע"י הגר"א מדוע אינו מוציא ספר של כל חידושיו ומשליו (כתבי המגיד מדובנא הוצאו לאור רק לאחר מותו), המגיד כדרכו ענה במשל: כאשר אנשים מגיעים לחתונה יש את המוזמנים שיושבים ליד שולחנות ערוכים ואוכלים כסדר, קודם סלטים ואח"כ מרק ואח"כ מנה עיקרית. לעומתם יש את הקבצנים שהגיעו כי שמעו שיש חתונה, אצלם אין ישיבה מול שולחנות, הם חוטפים ממגשי המלצרים מה שיש, פעם מרק, פעם מנה עיקרית אין להם סעודה מסודרת. כך אתה, הגר"א, אתה יושב בעירך וילנא וכל עיתותך בידך לכתוב את כל חידושי התורה ואילו אני-המגיד מדובנא- שפרנסתי בדוחק ומסתובב בין העיירות אין לי שעה פנויה להעלות את חידושי על הכתב.
