כהמשך לשיעור הקודם, בשיעור זה נדון מתי מותר לאדם להכניס עצמו למצב של פטור ממצוה, ונעמיד חילוק בזה בין מכניס עצמו לאונס, למכניס עצמו למצב של פיקוח נפש, ונרחיב בטעם החילוק.
אדם הנמצא במצב של פיקוח נפש, האם מותר לחברו לעשות האיסור בשבילו * אופנים של מכניס עצמו לאונס שדיניהם שונים * יש חילוק בין מכניס עצמו לפטור של אונס למכניס עצמו לפטור של פיקוח נפש * נפק"מ נוספת בין מכניס עצמו לאונס למכניס עצמו לפיקוח נפש * ביאור הנידונים הנזכרים ולמה אין סתירה בין הפסק של החפץ חיים בחייל לפסק של הגרש"ז אויערבך בחולה
ישנה הלכה שמותר לאדם לעלות לאוניה ולהפליג ללב ים, למרות שיודע בוודאות שעל ידי כך יצטרך לחלל שבת – להפעיל את מנוע האוניה או לקשור מפרשים וכדו' – כיון שיהיה לו היתר של פיקוח נפש. כך מובא בגמרא במסכת שבת (יח, א) וכך פוסק המשנה ברורה. [ואמנם רבנן אסרו על אדם להפליג מיום רביעי, ופרטי הדינים מופיעים בשולחן ערוך (או"ח רמח)]. הרי שמותר לאדם מן התורה להכניס את עצמו ביודעין למצב של פיקוח נפש, אף שוודאי שיצטרך לחלל שבת.
בהקשר לדין זה נביא כמה הלכות דומות שלפעמים הדין בהם שונה, ונראה האם אכן יש דמיון בין הדברים, או שמא יש לחלק ביניהם, וכיצד.
החפץ חיים בספרו 'מחנה ישראל' כותב שאם חייל קיבל פקודה לעשות דבר האסור בשבת, אסור לישראל אחר לעשות זאת במקומו, כי אין לישראל אחר היתר לעזור לחברו [וכמובן באופן שיכול מקבל הפקודה לעשות הפעולה בעצמו, או למצוא גוי שיעזור לו]. למרות שלאותו חייל שקיבל את הפקודה מותר לבצעה מפני פיקוח נפש.
לעומת זאת ישנו פסק של רבי שלמה זלמן אויערבך (שש"כ לב, ד, הערה יד) גבי חולה שיש בו סכנה והאור מפריע לו לישון, או שצריך להדליק את האור כדי שיוכלו לטפל בו, מותר לכתחילה לאחר הנמצא עמו להדליק עבורו את האור, כי מאחר ויש היתר של פיקוח נפש, אין נפקא מינה מי עושה זאת – החולה עצמו או אדם אחר.
השאלה שאותה אנו רוצים לברר היום היא האם יש סתירה בין שני הפסקים הללו. ולשם כך נרחיב בזה.
ונתחיל בשאלה: אדם היודע שאם יצום בצום גדליה לא יוכל לצום ביום כיפור. האם נתיר לו לצום בצום גדליה, בלי להתחשב בכך שלא יוכל לצום ביום כיפור, שהרי יהיה במצב של פיקוח נפש ויהיה מותר לו לאכול. שאלה זו שאלתי פעם את הרב אלישיב ואמרתי לו שהשדי חמד פוסק שמותר לו לצום בצום גדליה במקרה כזה. שאלתי אותו אם כך פוסקים להלכה, ואמר לי שלא נהוג כך בירושלים, אלא ההנהגה היא שלא יצום בצום גדליה שהוא דרבנן כדי שיוכל לצום ביום כיפור.
נדון כעת לפי פסקו של השדי חמד שיצום בצום גדליה, ולא יתחשב עם מה שלא יוכל לצום ביום כיפור כיון שיהיה לו היתר של פיקוח נפש.
נשאל על כך שאלה. אדם הנמצא בליל יום טוב שחל בערב שבת, ויש לו יין רק כדי כוס אחת, ומסתפק האם עדיף לשמור את היין לשבת, שהרי בליל יום טוב הקידוש הוא רק מדרבנן (משנה ברורה רעא ס"ק ב), ואם ישתה את היין עכשיו – ביום טוב, לא יישאר לו יין לקידוש של שבת שהוא מדאורייתא; או שעדיף שיקדש על היין בליל יום טוב כי מצוה זו עומדת עתה לפניו, ואין לחוש במה שלא יישאר לו יין לשבת שהרי יהיה אז פטור מקידוש מחמת אונסו שאין לו יין. פוסק המשנה ברורה (שם) שישאיר את היין לשבת שהוא מן התורה, וביו"ט יקדש על הפת.
ומעתה עולה השאלה – מה החילוק בין המקרים, למה – לפי פסקו של השדי חמד – עדיף שיצום בצום גדליה למרות שעל ידי זה לא יוכל לצום ביום הכיפורים; ולגבי קידוש על היין פוסק המשנה ברורה שאסור לו לקדש עכשיו על היין ולהכניס את עצמו למצב של אונס שלא יהיה לו יין לקידוש של שבת.
התשובה היא שיש חילוק בין מכניס את עצמו לפטור של אונס, לבין מכניס את עצמו לפטור של פיקוח נפש. בכוס של קידוש אם ישתה אותה בליל יום טוב – מכניס את עצמו לפטור של אונס, ולא לפיקוח נפש; ובזה ההלכה היא שאסור. לעומת זאת אם יצום בצום גדליה, מכניס עצמו על ידי זה למצב של פיקוח נפש, ובזה ההלכה היא שמותר.
והביאור בזה, שכשהפטור הוא מצד אונס, הסברא נותנת שעליו לדאוג מלכתחילה שלא יהיה אנוס, כי אנוס הכוונה שאין בידו אפשרות לקיים את המצוה, וכל שהיה יכול לפעול פעולה שעל ידה יוכל לקיים את המצוה, חסר בשם 'אנוס' שהרי יכול היה למנוע מעצמו אונס זה. וראיה – שאם לא כן, יוכל אדם להיפטר מכל המצוות – לא יבנה סוכה בערב יום טוב, לא יכין לעצמו לולב ועוד כהנה, וביום טוב כשתחול עליו חובת המצוה יהיה אנוס, שהרי אסור לו עכשיו לבנות סוכה ולקטוף לולב. בהכרח אם כן שמחובתו של האדם לדאוג מלכתחילה שלא יהיה אנוס, וממילא אם לא דאג לכך חסר בשם 'אונס' [למרות שאכן הוא אנוס].
לעומת זאת לגבי פיקוח נפש, גם אם מכניס עצמו ביודעין למצב של פיקוח נפש – לא חסר בשם 'פיקוח נפש' למרות שיכול היה להימנע מכך.
חילוק נוסף מצינו בין היתר של אונס להיתר של פיקוח נפש – אדם שמכריחים אותו לאכול דבר האסור באיומי אקדח, מותר לו לאכול. ואומר רבי אלחנן, שאם יבא להטעים את המאכל עם מלח, פלפל שחור וכדו', בחושבו שאם כבר מותר לו לאכול, לפחות יאכל בצורה שיהנה – אין לו את ההיתר של אונס, שהרי אוכל כעת מרצון. לעומת זאת מי שנמצא במצב של פיקוח נפש וכגון חולה מסוכן שרופא אומר שעליו לאכול חזיר לרפואתו [בירושלים לפני כמאה שנה לפני שגילו את הפנצילין היו נותנים בשר חזיר לחולי שחפת], מותר לו אף להטעים את המאכל, וכן כתב בברכת שמואל (כתובות סי' ז).
והביאור בזה, אומר רבי אלחנן, שכשההיתר לאכול הוא מצד אונס, כל שמרוצה בכך ואוכל גם מרצונו – שוב חסר כאן בשם 'אונס'. לעומת זאת כשההיתר לאכול הוא מצד פיקוח נפש, גם כשרוצה באכילה זו – לא חסר בפיקוח נפש.
אנו רואים על כל פנים הגדרה של רבי אלחנן שגם כשמאיימים על אדם באיומי אקדח ומכריחים אותו לאכול איסור – אין זה נחשב היתר של פיקוח נפש, אלא היתר של אונס.
ביאור הנידונים הנזכרים ולמה אין סתירה בין הפסק של החפץ חיים בחייל לפסק של הגרש"ז אויערבך בחולה
נחזור עכשיו למקרים שהבאנו לעיל – לעלות לספינה מערב שבת, לעשות מלאכה עבור חייל שמכריחים אותו לעשות מלאכה האסורה בשבת, ועשיית מלאכה בשבת עבור חולה מסוכן – ונתבונן אם זה נחשב מצב של אונס או מצב של פיקוח נפש.
כשעולה לספינה מערב שבת נראה פשוט שזה נחשב שמכניס עצמו לפיקוח נפש, שהרי בהיותו בספינה בשבת זה נחשב שנמצא בתוך מצב של פיקוח נפש, וכמו שמצינו שיורדי הים מברכים הגומל בעלייתם ממנו, הרי שהמצב של השהייה בלב ים הוא מצב של פיקוח נפש. לכן מובן שההלכה היא שמותר לאדם להכניס את עצמו לכך – שאין חיסרון בשם 'פיקוח נפש' למרות שיכול היה למנוע זאת.
לעומת זאת חייל שמכריחים אותו לעשות מלאכה בשבת ואם לא, ייהרגוהו – לפי ההגדרה הנ"ל של רבי אלחנן – אין זה מוגדר מצב של פיקוח נפש, אלא מצב של אונס. שונה מכך חולה שצריך להדליק עבורו אור בשבת, שהרי הוא עכשיו במצב של פיקוח נפש.
ובזה נוכל להבין את החילוק בין הפסק של החפץ חיים שאסר לחברו של החייל לעשות עבורו את המלאכה, לפסק של הגרש"ז אויערבך שהתיר לעשות מלאכה עבור חולה מסוכן. אצל החייל ההיתר לעשות מלאכה הוא היתר של אונס כהגדרתו של רבי אלחנן, וכיון שזה היתר מצד אונס, ההיתר יכול להיות רק למי שמכריחים אותו, כי מי שאינו מוכרח על כך – כלפיו חסר כאן בשם 'אונס', שהרי אותו לא אונסים, אלא את חברו. לעומת זאת חולה שנמצא במצב של פיקוח נפש – ההיתר הוא לא מצד הכרח וכדו' שאז ניתן לומר שרק לחולה עצמו יש הכרח, אלא ההיתר הוא מצד פיקוח נפש. וכשההיתר הוא מצד פיקוח נפש זה היתר כולל גם עבור מי שלא נמצא בעצמו במצב של פיקוח נפש.
***
