ר"ה: מהלך התשובה מראש השנה ליו"כ
מהלך התשובה מראש השנה ליום כיפור
מעמדו ומקומו של ראש השנה בעשי"ת מעורר תהיות. עשי"ת כוללים בתוכם, כמובן, גם את ר"ה ובכל זאת אם נבחון את עבודת ראש השנה לא נמצא סממנים של תשובה בר"ה. אין אומרים וידוי והספרדים אפילו לא אומרים "א"מ חטאנו לפניך" (בחלק מהמחזורים נמצאים בסוגריים הקטעי ה"בעייתים" באבינו מלכנו).
והדברים צריכים ביאור:
- אם ר"ה הוא חלק מעשי"ת מדוע אין וידוי ואין שום סממן של תשובה ?
- ר' ישראל סלנטר שואל: לכא' היה צריך להפוך את הסדר בין ר"ה ויוכ"פ. כי אם בר"ה נידונים מן הראוי היה לבקש סליחה וכפרה קודם לגזר הדין ולא אחר כך.
- הגמרא ר"ה טז: וא"ר יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר "כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם" ומסביר רש"י "ואפילו הוא עתיד להרשיע לאחר זמן", דהיינו כי בדין של ר"ה אינם מתחשבים במה שהאדם עתיד להיות ואפילו אם ידוע בשמים כי לאחר זמן יהיה רשע, אם בשעת הדין הוא בבחינת צדיק דנים אותו כצדיק.
רבינו חננאל מביא את הירושלמי שממנו משמע שאפילו אם בעבר היה רשע, אם בשעת הדין הוא בבחינת צדיק, דנים אותו כצדיק.
את דברי רש"י ניתן להבין, ניתן לדון את האדם מבלי להתחשב במה שיעשה בעתיד אולם דברי הירושלמי טעונים הסבר איך יעלה על הדעת שאדם חוטא כל הזמן, יגיע לבית כנסת בר"ה וידונו אותו לפי אותה שעה בלבד?!
הרמב"ם הלכות תשובה פ"ב ה"ג:
"ומה היא התשובה–הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי, ניחמתי, ואחרי היוודעי, ספקתי על ירך" ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר "ולא נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו–אשר בך, ירוחם יתום". וצריך להתוודות בשפתיו…"
יש כאן 3 שלבים בתשובה: קבלה לעתיד, חרטה לעבר, וידוי.
- ישנו בית שמואל :הדין הוא שגזלן פסול לעדות. ופוסק הבית שמואל שאם החליט להחזיר הגזילה הרי הוא כבר כשר לעדות. וצריך להבין הרי עדיין לא עשה את כל "נוהל התשובה" ומדוע כבר כשר לעדות?
- הגמרא הידועה בקידושין מט: "הרי את מקודשת על מנת שאני צדיק' – אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו". הלכה זו מפתיעה במקצת: וכי די בכך שאדם יהרהר תשובה בלבו?
- יבמות כב: – המשנה שם (ע"א) קובעת שממזר חייב בכבוד אביו, וחייב מיתה אם הכהו. ושואלת הגמרא: הרי חיוב זה מתייחס רק למי ש"עושה מעשה עמך", ואילו האב דנן בא על ערווה והוליד ממנה בן! ואף אם עשה תשובה על כך, הלוא על זה נאמר "'מעֻוות לא יוכל לתקון'– זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר" דהיינו: שחטאו אינו ניתן לתיקון מלא, שכן עקבות ברורים שלו ממשיכים להתקיים בעולם. ומשיבה הסוגיה שם: "השתא מיהא עושה מעשה עמך הוא", כלומר: אף על פי שהכפרה על חטאו היא במובן מסוים בלתי-אפשרית, יכול האדם עצמו להתרומם ולהגיע למדרגת 'עושה מעשה עמך".
מכל המקרים הנ"ל משמע שניתן לעשות תשובה ברגע אחד ואם כן צריך ליישב מה עם כל נוהל התשובה של הרמב"ם?
אלא צריך להסביר:
מהלך התשובה כולל 2 מרכיבים:
האחד הגדרתו של האדם כצדיק או רשע – זה אינו תלוי בכפרת חטאים או בעבירות שעשה או לא עשה אלא בבחירת הדרך- מי שעולה על דרך טובה ומחליט לקבל עול מלכות שמים הרי הוא צדיק ומי שחלילה לא הרי הוא רשע.
העניין השני הוא כפרת החטאים שהאדם ביצע. לעניין זה יש לבצע "נוהל" תשובה מלא כפי שמופיע ברמב"ם (קבלה, חרטה, וידוי).
ההחלטה האם אתה צדיק או רשע היא החלטה של רגע. אדם יכול ברגע אחד להחליט שהוא צדיק. "יעזוב רשע דרכו" – ניתן להעשות ברגע אחד.
[המנחת חינוך (מצוה שס"ד) אומר: "דבאמת צדיק ורשע אינו תלוי בכפרה כלל, דהא יש עבירות חמורות דאין מתכפר בתשובה כמבואר לקמן, ומכל מקום כיון שמתחרט ושב הוי צדיק, הכא נמי נהי דאין לו כפרה בתשובה בלב, מכל מקום הוי צדיק כיון שמתחרט לפני קונו יתברך, ואינו תלוי בכפרה כלל".
גם לפי הרב סולובייצ'יק ז"ל (איש ההלכה), כולל הליך התשובה שני מרכיבים שונים. מרכיב אחד הוא כפרת החטא, שאכן מותנית בווידוי, ובעבֵרות חמורות – גם במכפרים נוספים. המרכיב השני הוא תיקון האדם, ומרכיב זה אינו מותנה בווידוי, שכן המוקד שלו אינו בטיפול במה שהיה, כי אם בשינוי הדרך והזהות האישית של העבריין.]
העולה מהדברים שאדם יכול להיות צדיק גמור אפילו שיש קופה של חטאים תלויה מאחוריו שממתינה עדיין לכפרתה.
זוהי הגמרא בקידושין "שמא הרהר תשובה",
זוהי הגמרא ביבמות שהחוטא אפילו שהוליד בן ממזר ואין לו כפרה עדיין יכול להיות צדיק.
וזהו גם עניינו של גזלן שברגע אחד, אם החליט להשיב את הגזילה ולחזור מדרכו, שוב אינו רשע וכשר לעדות.
- ר' אהרן קוטלר שואל: לפי רבי "עיצומו של יום מכפר" והדברים צריכים ביאור אדם יכול לאכול שקצים לסעודה מפסקת לצום ביום כיפור ויחשב צדיק ?
תשובה: לא, אולי מבחינת כפרת חטאים יתכפרו עוונות אבל בשביל שיקרא צדיק צריך לעלות על המסלול הנכון.
ואכן באמת אותו רשע למרות שעבר יוכ"פ ולפי רבי נתכפרו עוונותיו , יהיה פסול לעדות כי מבחינת ההגדרה הוא עדיין "רשע".
- הרמב"ם הלכות תשובה פרק א: "ב כיצד מתוודה–אומר אנא ה' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה. זה הוא עיקרו של וידוי; וכל המרבה להתוודות ולהאריך בעניין זה, הרי זה משובח.
ג וכן בעלי חטאות ואשמות–בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתן או על זדונן, אין מתכפר להן בקרבנם, עד שיעשו תשובה, ויתוודו וידוי דברים: שנאמר "והתוודה–אשר חטא, עליה" (ויקרא ה,ה).
ד וכן כל מחוייבי מיתות בית דין, ומחוייבי מלקות–אין מתכפר להם במיתתם או בלקייתם, עד שיעשו תשובה ויתוודו. וכן החובל בחברו או המזיק ממונו–אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו–אין מתכפר לו, עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם: שנאמר "מכל חטאות האדם" (במדבר ה,ו).
דהיינו הרמב"ם כותב שלא מספיק העונש אלא לצורך כפרה צריך גם תשובה ווידוי
ואילו בהלכות סנהדרין פי"ז ה"ז:
"כל מי שחטא ולקה, חוזר לכשרותו: שנאמר "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה,ג)–כיון שלקה, הרי הוא אחיך"
איפה התשובה והיכן הוידוי?
אלא כפי שאמרנו המלקות מנקות אמנם את החטא ו"כיוון שלקה הרי הוא כאחיך" אבל בשביל להתכפר צריך נוהל מלא, תשובה ווידוי.
תוספות ישנים: לפי רבי שעיצומו של יום מכפר, מדוע חרב בית המקדש הרי עבר יום כיפור וכיפר?
ת: עדיין נשארו "רשעים" כי לא עלו על דרך של צדיקים.
(בילקוט שמעוני: "'תקעו בחודש שופר', רבנן אמרו: חדשו מעשיכם, שפרו מעשיכם, ואני מכסה בו את עונותיכם" – דהיינו יש מצב של שפרו מעשיכם למרות שיש עדיין עוונות, אלא שהקב"ה יכסה.)
לפי דברים אלו זהו מהלך התשובה של עשי"ת:
בר"ה אין חרטה ווידוי ואין סממן של תשובה מדובר בהמלכת הקב"ה * וקבלת לעתיד של עול תורה ומצוות – האדם מתייצב על דרך חדשה ונכונה ועל זה הוא נידון כצדיק .
אולם עדיין יש לו חבילת חטאים על הראש שצריך לכפר- בשביל זה יש שאר עשי"ת ובשיאם יום כיפור ובסיום תהליך התשובה המלא הכולל חרטה ווידוי – מתכפרים גם החטאים.
לכן גם ר"ה קודם ליוכ"פ
(*גם מהבחינה הרעיונית ר"ה זה "היום הרת עולם" היום בו הכל מתחיל מחדש, ביום זה אין מקום להתעסק עם חטאי עבר אלא להתחיל מחדש את העתיד)