בס"ד כז אדר 20.3.2023
הרב יצחק יוסף נשאל לגבי מצות שאפו בבני ברק ושכחו להפריש חלה מהמצה, נכנס החג ומה לעשות כשהרבה קונים לא יודעים שלא הופרשה חלה?
-: וענה שייתן לקטן להפריש "מן המוקף" (שאתה רואה את הכל על המדף כמו מחובר), זהו איסור מתקן אבל ע"י קטן זהו איסור קל (כדי שכולם ינצלו מאיסור חלה שהוא מיתה בידי שמיים (במזיד)). (כך גם פסק הרב פרנק בשו"ת "הר צבי").
* התארחו אצל יהודי בליל הסדר ובסיום הסדר רואים שכתוב על הקופסת מצות "לא הופרשה חלה" האופציות: לקחת מצות אחרות מופרשות ולאכול מצה מחדש או שלא צריך?
הרב וייס (ראב"ד העדה החרדית): יהודי שקידש בשבת ונודע לו שהמשרתת הגויה נגעה ביין ואסור היין משום "סתם יינם" האם צריך לקדש שוב?
יש משנה לגבי "לולב הגזול והיבש פסול" משום מצוה הבאה בעבירה אולי גם כאן צריך שוב לקדש על יין כשר?
-: עונה הנתיבות שאם זהו איסור דאורייתא (כמו בשר טריפה) פטור מלשלם אבל
אם יש איסורי דרבנן ואכלת בשוגג (לא הופרשו תרו"מ) – חייב לשלם כי האדם לא עבר איסור שיש עליו כפרה, זהו איסור דרבנן בשוגג. ולכן אם האכילוהו שקצים ורמשים – פטור מלשלם אבל טבל וחלה שהם מדרבנן – חייב לשלם.
הנתיבות נסמך על גמ' בעירובין סז לגבי רב שטעה והיטעה את הציבור האם מותר לתקן אותו? – אם טעה מדאוריתא – צריך להודיעו שטעה אבל אם טעה בדבר מדרבנן – הם יעשו בשוגג ומלאכה בשוגג באיסור מדרבנן – אין כאן איסור.
לפי זה רצה לטעון ה"מחזה אברהם" שהגוי שנגע ביין – זהו דין דרבנן אז אין מצוה הבאה בעבירה ולא צריך לקדש שוב כך גם רצה הרב וייס לטעון לגבי מצת טבל בליל הסדר – זהו איסור דרבנן בשוגג ואין כאן מצוה הבאה בעבירה ויצאו ידי חובה כדת וכדין.
נתיבות: ר' חייא ורב אושעיה מנו "מנסך" באבות נזיקין – למה לא אמרו שמספיק שגוי נגע ביין? -: האיסור בנגיעה אמרו לגברא אל תשתמש ואילו ביין נסך – החפצא אסור, יש "חלות" שהפכתי יין כשר ליין נסך ואילו בנגיעת גוי – רבנן אמרו לי אל תשתה כי יגרום לקרוב לבבות ("אסרו יינם משום בנותיהם").
ר' שמואל: מביא את ר' שמעון שקאפ שכדי להיות מזיק ולהתחייב צריך נזק בחפץ, אם לא חיסרתי – אני לא חייב, כשגוי נגע ביין – הוא לא עשה נזק לחפץ אבל כשגוי ניסך – זהו נזק בחפץ והיין נאסר בהנאה.
כל איסור דרבנן הוא איסור גברא!
כל איסור דאורייתא הוא איסור חפצא!
ולכן אדם שקידש על יין שנגע בו גוי או מצה טבל – יצא ידי חובה – כך סובר ר' שמעון שקאפ.
-: תוס' דיברו על מה זה סוכה (חפצא) אבל מי שלא אמר בפסח זהו דין נוסף, זה לא תנאי במצה או במרור ולכן יצא ידי חובה.
כשחז"ל דיברו על הסוכה – זה פגם בחפצא ואילו בפסח המצה בסדר, רק לגברא יש בעיה.
ולכן אומר ר' שמואל ביין שנגע בו גוי – זהו איסור גברא כי היין לא נחסר, רק רבנן אסרו אותו משום חתנות (ר"ן) ולכן אם קידש בשוגג-יצא.
אבל במצה של טבל – שלא הופרשה חלה – זהו איסור בחפצא ולכן לא יצא.
לר' שמעון: מצה של טבל או לא הופרשה חלה – זהו איסור דרבנן = איסור גברא
ולכן יצא ידי חובת מצה בפסח.
