בס"ד 22/5/2023
מג"א מסתפק לגבי אדם שמסופק אם בירך על ספיה"ע ניגש לחבירו שיוציא אותו בברכתו ואז בכל מקרה יצא.
מסתפק לא רק בברכה אלא גם בספירה שיספור בשבילו (כמו אדם שנמצא במקום שאינו יכול לברך).
הנדון: לגבי 4 המינים כתוב "ולקחתם לכם" – כל אחד חייב לקחת 4 המינים בספיה"ע כתוב "וספרתם לכם" שכל אחד חייב לספור או שע"י שומע כעונה נחשב שאני ספרתי.
רש"י: צריך לשתוק ולשמוע את החזן – כך גם פוסק השו"ע.
תוס': נקרא הפסק ולכן ימשיך בתפילתו
אומרים האחרונים שהמחלוקת היא מה נקרא שומע כעונה: האם יוצא ע"י שמיעה ואז אין פה הפסק (רש"י) או ששומע כעונה זה כאילו אני דיברתי ואז בעצם אסור לי להפסיק (תוס').
רמב"ם פ' א הל' ברכות: וכל העונה אמן הרי זה כמברך וכל השומע יוצא ידי חובה אעפ"י שלא אמר אמן.
שואל הכס"מ: למה כל העונה אמן הרי הוא כמברך? הרי מספיק שהוא שמע?!
עונה הרב ז'ולטי: יש 2 אפשרויות לצאת ידי חובה הרמב"ם אמר שאתה יוצא מדין שמיעה ולא מדין דיבור אבל אם אתה רוצה יותר-תענה אמן ואז אתה יוצא מדין עונה.
ר' שלמה קלוגר: דן לגבי אדם שקשה לו ללמוד תורה ולדבר ומבקש מהשני שיקרא עבורו- האם צריך לברך ברכת התורה? (או שהוא רק מהרהר?)
-: לגבי שומע שיעור כללי זה בוודאי לא מהרהר כי כך דרך מסירת התורה אבל אם ביקש מהשני שיקרא לו דף יומי – זה דין מהרהר.
אומר הנודע ביהודה: יוצא מדין שומע כעונה – הרי אם כבר בירך זו ברכה לבטלה!
רע"א: שיעשה תנאי
רשב"א: יהודי שמניח תפילין ושומע קדושה – ישתוק (כמו רש"י)
בתשובה (סימו טו) אומר הרשב"א אדם שנמצא באמצע 18 והחזן בקדושה שימשיך (כמו התוס')
אומרים הראשונים יש פה 2 הלכות: בתפילין יש דין לא לדבר ואז אני יוצא בשמיעה אבל ב 18 יש הלכה שאסור להפסיק (לא רק לא לדבר!) שם אתה ממשיך.
-: משנ"ב עדיף שאחד יקדש ויוציא את כולם.
שואל ה"תוספת שבת": הרי מצווה בו יותר מבשלוחו! האם שומע כעונה, אני יוצא ע"י דיבור – הוא דיבר בשבילי- פה יש הלכה שמצווה בו יותר מבשלוחו אבל אם אפשר ענייה ואפשר ע"י שמיעה – ע"י שמיעה זה נקרא בו!
הרשב"א למד שזה מדין שמיעה ולכתחילה רק שב 18 אסור לו להפסיק מדין אחר, מדין העומד לפני מלך, הרשב"א לא אמר שזהו דיבור (כמו התוס').
ר' חיים שמולביץ: אדם שקיבל שבת לפני כניסת השבת ומבקש מחבירו שיעשה מלאכה, רע"א שואל אם זו שליחות אז הוא שליח שלי וכאילו אני חיללתי שבת?!
שואל הנודע ביהודה: למה צריך דין של אמירה לגוי בשבת שזהו שבות ואסור הרי אם יש שליחות לגוי אז כאילו אני ביצעתי את המלאכה?!
-: גם אם יש שליחות לגוי המלאכה נעשית באמצעות היתר, אין כאן סתירה לדין מנוחה בשבת ולכן אין איסור לומר לשני שיעשה בשבילי מלאכה אם הוא טרם קיבל שבת, אני לא ביצעתי מלאכה, אני במנוחה ולכן צריך דין מיוחד -שבות- לגוי בשבת.
כך גם ברשב"א: שומע כעונה זה שתיקה אבל הדיבור של החזן בקדושה זהו דיבור של היתר ולכן הרשב"א סובר כרש"י שמותר להפסיק רק ב 18 יש דין מיוחד של העומד לפני מלך לא יפסיק.
יוצא שיש פה 2 מהלכים:
האם שומע כעונה אתה יוצא בדיבור או בשמיעה
או שזהו דין בשמיעה וגם אם זה נקרא דיבור – זהו לא הדיבור הקלאסי ולכן זה איננו הפסק.
