בס"ד 7/7/2005
שו"ע הל' תעניות: "כהן שלא התענה לא יעלה לתורה בתענית ציבור".
מהרי"ק: מנהג בזמנם למכור את עליות שבת בראשית .
מה קורה בכהן שלא קנה עליה וגם לא הסכים לצאת החוצה ולאפשר לקונה שהוא ישראל לעלות?
-: כיון שכל חובת הכהן היא משום "וקידשתו" כאשר יש אפשרות לעלות אותו אז עוברים על "וקדשתו" אבל
כשיש פגיעה בציבור – אזי אין חובת וקדשתו.
המהרי"ק מביא את הסיפור על כהן שלא התענה ולא הסכים לשתף פעולה ולצאת מביהכנ"ס – ופסק שניתן לעלות במקומו מישהו אחר אפילו אם הוא בביהכנ"ס.
אם כבר קראו לו לעלות לתורה – מחלוקת ב"ח וט"ז אם הוא עולה או לא.
רע"א: מה הראיה בכבוד הציבור של עליות בכסף מתענית? הרי בתענית הברכה של לא צם היא ברכה לבטלה ואילו במכירת עליות – הברכה תופסת?!
אלא שמכאן לומדים שהברכה אינה ברכה לבטלה ולכן ניתן להביא ראיה ממכירת עליות לתעניות.
רע"א דן לגבי יו"כ בקריאה בבוקר ופוסק שמותר לאדם שנצטווה לאכול לעלות כי הקריאה היא מדיני המועד ולא קריאה מדין תענית ציבור, במנחה מסתפק רע"א האם קריאת מנחה של יו"כ – עריות – היא מדין התענית כמו "ויחל" במנחה בשאר תעניות או או שזוהי קריאה מענייני היום.
ביו"כ שחל בשבת – מוסיף ר' שלמה איגר – כן יעלה כי סיבת הקריאה במנחה היא כמו בשבת רק תוכן הקריאה שונה כמו תענית שחלה בשני וחמישי.
ישנה סוגיא בשבת: I) אדם מתפלל בחנוכה בר"ח מוסף – האם מזכיר על הניסים או לא? הרי המוסף בא משום ר"ח ולא משום חנוכה?
הגמ' פושטת את הספק שקורא הפטרה ביו"ט או מתפלל מוסף בר"ח בחנוכה – תוסיף גם את המועד.
הגמ' דנה האם ביו"כ בברכה האחרונה שלאחר ההפטרה מזכירין יו"כ?
המרדכי: ביו"כ מברכין על התורה כי הפטרה זו נתקנה לכבוד קדושת היום. אך לדעת הרמ"א, וכן מנהג האשכנזים שלא לחתום בשל יום הכיפורים ובשל שבת, תקנת ההפטרה אינה לכבוד קדושת היום, אלא מחמת התענית כמו בכל תענית.
ביאור הגר"א בשו"ע תרכ"ב: מחלק בין ק. התורה בשבת ליו"כ. במנחה יו"כ – סיבת הקריאה היא מדין תענית ולא משום המועד ולכן לא מוסיפים יו"כ בברכה האחרונה של ההפטרה כי דין הקריאה הוא משום התענית.
לשו"ע שכן אומרים "שבת ויום הכיפורים" – הקריאה היא מדיני השבת.
ספק: בקריאה במנחה ביוה"כ האם הקריאה היא מחמת היום או או מחמת התענית? נפק"מ לגבי לעלות לתורה אדם שלא התענה.
חת"ס: מביא את סיפורו האישי (שו"ת חת"ס או"ח ס' קנז): "ביום ת"ב תקע"א החליתי והוצרכתי לשתות בעו"ה והרהרתי בדעתי אם ישאלוני התלמידים …האם יקראוני להעלות אותי לתורה למנחה בקריאת ויחל מה אשיב להם, ונ"ל פשוט שיכולתי לעלות לתורה לקרות ויחל כמו שאר כל אדם , דהנה דין זה דמי שאינו מתענה לא יעלה לתורה – לא נמצא מפורש בשום מקום, ואדרבא מסברא נותן הדעת שיכול כל אדם לעלות ולקרות ולברך על חיוב הצבור".
ומסתפק לגבי עליית הלא מתענה, המקור הוא שאינו עולה לתורה מי שלא התענה בה"ב (הצומות לאחר הרגל) והרי שם האדם מקבל על עצמו את התענית אבל מי שלא קיבל – לא מתענה, חז"ל לא חייבו אותנו להתענות!
אם נאמר שת' באב זו קריאה משום התענית – אומר החת"ס – גם אותו אחד שאכל מותר לו לעלות כי התירו לו ארוחה אחת והוא מתענה שלא אכל יותר! החיוב בתענית הוא גם לגביו! הוא מתענה במשהו, הוא שייך לתענית וממילא הוא בר קריאה ואילו המהרי"ק דיבר על מקרה שאינו בר תענית.
טעם נוסף מביא החת"ס שזוהי בעצם חובת היום – ת' באב מחייב קריאה בתורה בשחרית ומנחה ללא קשר אם מתענה או לא.
נפק"מ בין 2 הטעמים אם יש עשרה שלא מתענים.
הגמ' במגילה ה. שלושה דברים אמר רבי ולא הודו לו… ביקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו" – הר כתוב שמי שלא מתענה בת' באב לא רואה בשמחת ירושלים?
-: תוס: לא התכוון לבטל לגמרי אלא: I) מהחומרא שיותר משאר התעניות II) רצה לעוקרו מ-ט ל-י באב.
הרי יש כלל ש"אין בי"ד יכול לבטל בי"ד חבירו" כיצד רצה רבי לשנות את חומרת התעניות או אפילו לשנות את היום?
כמו כן כיצד הגמ' קבעה שמגילה נקראית בי"א,י"ב, י"ג… הרי אי אפשר לבטל בי"ד חבירו אפילו חלקית?
-: תקנת חמשת העינויים היא תקנה מאוחרת, לגבי שינוי היום – אין כאן ביטול אלא כי הייתה דעה (של ר' יוחנן) לצום ב י' באב ורבי לא חולק אלא פוסק כדעת יחיד.
חקירה: ישנן מצוות שהן תוצאה של היום כמו סוכה בסוכות או שבעצם עניין המצווה מצד עצמה רק חיפשו "אכסניא" למצווה והטילו על יום מסויים אבל לא היום מחייב.
החקירה בט' באב – חז"ל הטילו נוהגי אבילות על החורבן – האם כשתיקנו את ט' באב הם תיקנו יום אבילות על החורבן ומהתוכן הפנימי מחייב נוהגי אבילות ותענית או שבעצם רצו לקבוע אבילות על החורבן וחפשו יום קרוב ומצאו את ט' באב כ"אכסניא" לנוהגי האבילות.
מנחת חינוך: להתענג בשבת – זהו מדברי קבלה וכן מנהגי האבילות וכאשר הם מתנגשים כמו ט' באב שיוצא בשבת – צריך להיות דין של "שב ואל תעשה"?!
-: ט' באב אינו יום שקבעו לו מהות אלא משמש כ "אכסניא" לדיני אבילות ומצאו את ט' באב.
– לגבי לעקור קריאת מגילה: בפורים שזהו יום שמחה – אי אפשר להזיז את דיני הפורים כי עיקר היום הוא ע"י מצוות מעשיות , שם הזזת היום היא ביטול עצמו של היום אבל אם נאמר לפי החקירה שתוס' בעצם סברו שתקנות האבילות מצאו אכסניא ב ט' באב אזי זה לא שעצם היום גורם לדיני התענית ולכן זו לא עקירה.
– ט' באב שיוצא בשבת ונחה לראשון – האם ראשון הוא תשלומין או מדין עיקר התקנה? – נפק"מ לקטן שהגדיל בשבת של ט' באב וכן לגבי אבילות בצנעה בשבת.
מחלוקת זו תלויה בחקירתנו אם ט' באב הוא יום אבילות ומתוך כך נבעו הדינים ואז ברור שיום ראשון הוא תשלומין אבל אם היום הוא רק אכסניא למנהגי האבילות – יום א' משמש כאכסניא אחרת.
בט' באב הקריאה היא או שהיום מחייב או האבילות מחייבת .
בט' באב הקריאה היא מעניינו של יום – היום מחייב את הקריאה אבל לשיטה השניה שאין סתם קריאה בתורה כאכסניא מה מחייב את הקריאה?
-: התענית, היא מחייבת את הקריאה.
ואסיים בסוף תשובתו של החת"ס:
"מ"מ בהא סלקינן דחולה האוכל בט' באב עולה לתורה במנחה בלי שום פקפוק לפע"ד, והרופא לשבורי לב ומחבש לעצמותם הוא יחלימני ויחייני וינחמני בנחמת ציון".
