בס"ד 29/1/2024
אחת הדיברות בפרשת יתרו הינה כיבוד אב ואם.
נשאלה שאלה: אבא מבקש מבנו כוס מים וגם הסבא מבקש באותו מעמד כוס מים – האם חייב בכבוד סבו ?
שו"ע יו"ד סימן ר"מ : יש אומרים שאין אדם חייב בכבוד סבו (המהרי"ק).
אומר הרמ"א ואינו נראה לי אלא שחייב בכבוד אביו יותר מסבו.
-: במדרש רבה על פר' ויגש כשיעקב עושה דרכו למצריים כתוב "ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק" – למה הזכיר רק את יצחק ולא את אברהם? אלא אומר המדרש "חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו", כך גם פסקו הט"ז, הש"ך והב"ח.
– מדוע יעקב לא הוסיף את שם אברהם?
הגאון מביא 2 ראיות למהרי"ק שפטור מכבוד זקנו:
מכאן ראיה שאין הנכד חייב בכבוד סבו ואפילו נעשה לו גואל הדם!
רוצים לדחות את הראיה כי גם לשיטת הרמ"א שמצוות כיבוד אב גדולה ממצוות כיבוד סב וכאן כיבוד האב הוא להיות גואל הדם לסב.
הגאון מנסה לדחות את הראיה שמדרש רבה כותב שירדו למצריים: בניו, בני בניו, בנותיו ובנות בניו והפסוק לא הזכיר בני בנותיו כי בנות הבנים נחשבות כבנים אבל בני הבנות – לא נחשבים כבנים. לפי זה ר' יעקב -הנכד- היה בן של הבת ולכן ניתן לדחות את הראיה.
הגמ' ביבמות סב. "בני בנים הרי הם כבנים" מדוע אם כן אינם חייבים בכבוד הסבא?
-: בני בנים הרי הם כבנים – משמע מכאן שאף אם מתו בניו, אלא שנשארו לו בני בנים מהם, קיים בכך מצות פריה ורביה.
– לפי ההלכה בני בנות – גם נחשבות לסבא כפריה ורביה.
– רש"י מסביר שטענת הנכד הייתה "אין עלי לכבדך כבן" אבל זה לא שאין עלי לכבדך כלל!
* מה יעשה המהרי"ק עם 2 הגמרות?
לשיטת הרמ"א צריך לחקור האם לנכד יש מצווה לכבוד הסב ומהו פשר החיוב? או שהחיוב נובע מכבוד אביו?
הרמב"ם שורש ב: יש ריבוי לכבד את אחיו הגדול ואשת אביו – זו לא מצווה עצמאית אלא נובעת מכבוד האב.
נפק"מ: האם כשהאב מוחל על כבודו גם לא חייב לכבד את אחיו הגדול? האם כך גם לגבי זקנו?
האם החיוב הוא לכבוד זקנו הוא חיוב ישיר או דרך אביו? (דרכי משה).
נפק"מ נוספת: מה קורה כשהאב נפטר והסב חי? אם זהו חיוב ישיר – הוא נשאר אם החיוב נובע מכבוד אביו שהאב נהנה שמכבדים גם את אביו – אז יהיה פטור?
הרמ"א הבין שכבוד הסב נובע מכבוד אביו.
מ-2 הגמרות: בסוטה אותו נכד – ר' יעקב כנראה נפטרה אימו (אחרת למה הסבא גידלו?)
הגמ' במכות לגבי שנהיה גואל הדם לסב – דווקא כשהאב מת ואין לו יותר כבוד אב יכול להיות גואל הדם לסבא.
ר' שלמה קלוגר: כשהאב נפטר – אין חובה לכבד את הסבא לכן יעקב לא הזכיר את אברהם.
רע"א, סימן סח: כל עוד האב בחיים – כלומר החיוב עובר דרך האב – אם עומדת בפניו התלבטות – חייב להקדים את כבוד הסב משום שאתה והוא חייבים בכבודו של הסבא.
יש סתירה ברש"י: במסכת מכות לגבי גואל הדם אומר שאין חובה לכבד את הסבא כשהאבא מת
ובסוטה -לגבי הנכד ר' יעקב אומר שאין לו חובה לכבדו כבן אבל כסב יש לו?!
הגמ' בקידושין לא , מספרת על דמא בן נתינא שלמרות נזק כלכלי – לא העיר את אביו, בסוף הסיפור אומר ר' חנינא "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" מכאן שגוי פטור מכבוד אב.
הנצי"ב בהקדמה לספרו של החפץ חיים: בא הכתוב ללמדנו שכבוד אב ואם היא מצווה הגיונית וגם בן נח מצווה עליה" – כיצד?
המנחת חינוך מצווה לג חוקר האן זו מצווה של בן אדם למקום או בן אדם לחבירו?
נפק"מ אם עשה תשובה – בין אדם למקום – דפקתי על חטא ונסלח לי, אדם לחבירו – לא נמחל עד שיפייסנו!
החזקוני: 5 דיברות ראשונות – בין אדם למקום ו 5 אחרונות בין אדם לחבירו, כלומר זוהי מצווה של בין אדם למקום כך סובר גם הטור.
רמב"ם בהקדמה למס' פאה: "אלו דברים" – כבוד הורים שייך לבין אדם לחבירו.
ברייתא בקידושין לא:
ן) "ת"ר מכבדו בחייו ומכבדו במותו דבחייו כיצד הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר שלחוני בשביל עצמי מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא כולהו בשביל אבא במותו כיצד ההיה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו ".
ןן) " תנו רבנן: איזהו מורא ואיזהו כיבוד? "מורא" לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. "כיבוד" מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.".
מדוע הראשונה מדברת בחייו ובמותו ולמה השניה לא מביאה את הדוגמאות של הראשונה?
-: במצוות כיבוד אב ואם יש 2 אלמנטים: יש בין אדם למקום ויש בין אדם לחבירו.
הרמב"ן על פר' יתרו במצוות כיבוד אב ואם: "כאשר ציוויתיך בכבודי כן אנוכי מצווך לכבד את השותף ליצירתך" – זהו כמו כבוד שמיים.
החינוך במצווה לג: עניין המצווה הוא משום הכרת הטוב למי שגידלך – זה בין אדם לחבירו.
לפי הבנות אלו הברייתות מסתדרות:
הראשונה שמדברת בחייו ובמותו – מתייחסת לבין אדם למקום ולכן אין את הדוגמא של מאכילו.
השניה כשהאב בחייו – זהו בין אדם לחברו, הכרת הטוב, מאכילו, משקהו…
רבינו ניסים גאון: בהקדמה לברכות: כל המצוות שתלויים בסברא – לא צריך פסוק וגם בני נח חייבים עליהם.
כך מתורץ הנצי"ב מדוע בן נח מצווה על כיבוד אב ואם.
כלומר החיוב הוא מצד הסברא והן מצד הפסוק "כבד את אביך…" ולכן דמא בן נתינא לא היה מחוייב מצד הפסוק אלא מצד הסברא – זהו הסבר לדברי הנצי"ב.
ב"ח סימן רמ': חייב בכבוד זקנו טעמא שהשווה הכתוב כבוד אב, – כלומר השותפין ליצירתו- גם אבי אביו שותף ביצירתו.
לסבא – אין כלפיו הכרת הטוב – החיוב הוא רק משום חשיבות וגדולה, מצד בן אדם למקום – חשיבות וגדולה – חייב אבל לא מצד הכרת הטוב – אכלוני והשקוני – שזהו בין אדם לחבירו.
ב"האכילני והשקני" – לא חייב כבן אבל בגואל הדם – הוא חייב.
