תשלומי נזיקין – השלמת חסרון הניזק או עונש

תשלומי נזיקין – השלמת החיסרון של הניזק או עונש

בשיעור זה נדון האם חיוב תשלומי נזיקין עניינם כדי להשלים את החיסרון של הניזק, או שעניינם כעונש על מעשה הנזק.

נפקא מינה – לכאורה – באופן שחברת הביטוח משלמת את הנזק. אם עניני התשלומים הם כדי להשלים החיסרון, יהיה המזיק פטור, שהרי בפועל אין לניזק חיסרון ממוני. אך אם התשלומים באים כעונש על מעשה הנזק, יהיה חייב המזיק אף במקרה כזה.

בהמשך יתבאר שאף אם התשלומים הם כעונש, חיובו של המזיק יהיה תלוי האם חברת הביטוח דורשת סכום כלשהו כהשתתפות עצמית או שמכסה את כל הנזק בשלמותו.

הזיק לחברו רכב ויש ביטוח שמכסה את הנזק, האם על המזיק לשלם? * קנה רכב ושילם דמיו, וטרם שהעבירו הקונה על שמו ניזוק בתאונה. האם ניתן לתבוע מהביטוח * הגדרת תשלומי נזיקין היא השלמת חיסרון, או עונש על מעשה ההיזק * ביאור במה שכתבנו שאם צריך הניזק לשלם דבר מועט חייב המזיק בכל הנזק * אדם שהזיק באונס גמור

הזיק לחברו רכב ויש ביטוח שמכסה את הנזק, האם על המזיק לשלם?

נפתח בנידון הלכתי: אדם הזיק את רכבו של חברו, ולניזק יש ביטוח שמכסה לו את הנזק. האם יכול המזיק להיפטר בטענה שבפועל הניזק לא נחסר כלום שהרי חברת הביטוח משלמת לו את הנזק. ואם מבקשים ממנו השתתפות עצמית מעטה – אותה מוכן הוא לשלם, אך לא את כל הנזק; או שיכול הניזק לומר לו אין זה עסקך מה שאני מקבל מחברת הביטוח, ועליך לשלם את מה שהיזקת.

והתשובה היא כזו: תחילה יש לדון איך מוגדרים התשלומים של חברת הביטוח, האם הם מוגדרים תשלומים תמורת החפץ שנחסר, או שהינם עסק בפני עצמו של תשלומים שמקבל המבוטח בשעה שיש היזק. לפי צד זה האחרון – יש מקום לטענת הניזק שאין זה עסקו של המזיק מה שהוא מקבל מחברת הביטוח. אבל לפי הצד הראשון שהם תשלומים תמורת החפץ שנחסר ועניינם להשלים את החיסרון, יש מקום לטענתו של המזיק – בפועל לא נחסרת כלום, שהרי חברת הביטוח משלמת – ואין עליו לשלם מאומה.

אמנם מאחר וחברת הביטוח דורשת מהמבוטח השתתפות עצמית בנזק – אף אם נניח שהתשלומים מוגדרים תמורת החיסרון – יכול הניזק לדרוש את תשלום הנזק כולו מהמזיק, ואין צריך לנכות לו את מה שמקבל מחברת הביטוח. ונבאר את הדברים בס"ד.

קנה רכב ושילם דמיו, וטרם שהעבירו הקונה על שמו ניזוק בתאונה. האם ניתן לתבוע מהביטוח

קודם שנבאר את הדברים נביא שאלה מעניינת שהגיעה לפני כמה זמן לכולל חזון איש, והרבה דנו בה. אדם מכר את רכבו ביום ששי אחר הצהריים, ונעשה קנין גמור וקיבל את כל הכסף, אלא שהיות ובשעה זו משרדי הממשלה סגורים, ולא היו יכולים להעביר את הרכב ואת הביטוח על שמו של הקונה, סיכמו ביניהם שיעשו זאת ביום ראשון. במוצאי שבת אירעה תאונה, והרכב ניזוק לגמרי עד שיצא מכלל שימוש. והתעוררה שאלה מי יקבל את דמי הביטוח, האם הקונה שבפועל הרכב שלו, או המוכר שהוא זה ששילם את דמי הביטוח עד כה – ועדיין הרכב רשום על שמו.

והתשובה היתה – וכן פסק הגר"נ קרליץ שליט"א – שאף אחד מהם אינו יכול לתבוע את חברת הביטוח. הקונה אינו יכול כי הביטוח מתחייב רק למי שהרכב רשום על שמו, וכיון שהרכב לא רשום על שמו של הקונה, אין לביטוח שום חובה כלפיו. כמו כן המוכר אינו יכול לתבוע את דמי הביטוח, כי תשלומי הביטוח באים כדי לכסות את החיסרון, וכיון שהמוכר לא נחסר מאומה, שהרי הקונה שילם לו את כל הכסף טבין ותקילין, שוב אין לו מקום תביעה לחברת הביטוח. כך הדין לפי ההבנה שגדר תשלומי הביטוח הינם לשלם את מה שנחסר המבוטח.[1]

מכאן נצא לדון בתשלומי נזיקין, האם גם בזה כך היא ההגדרה – שחובת המזיק לשלם את החיסרון של הניזק, או שיש הגדרה אחרת לתשלומי המזיק. ואחר כך נחזור לדון במקרה שפתחנו בו, ונבאר את הדין שהסקנו שבעקבות ההשתתפות העצמית שדורשת חברת הביטוח מהמבוטח, על המזיק לשלם את כל ההיזק, למרות שהביטוח כבר השלים את החיסרון.

הגדרת תשלומי נזיקין היא השלמת חיסרון, או עונש על מעשה ההיזק

פסק השולחן ערוך (חושן משפט עב, ח): "ראובן שאל משמעון סייף שהיה לו במשכון מעובד כוכבים, ואבדו, ושואל ממנו ממון הרבה כמו ששואל ממנו העובד כוכבים, לא ישלם לו אלא דמי שוויו דסתם סייף דעלמא".

ובספר שער משפט (שם ס"ק יב) יצא לדון באופן ששמעון הצליח להסתדר עם העובד כוכבים בעל החרב בסכום פחות משוויו האמיתי של החרב, האם יכול לתבוע מראובן, ששאל ממנו, את כל שוויו של החרב.

ותחילה רצה לדמות זאת לדין שמביאה הגמרא (ב"ק עח, ב) שאם גנב בהמה שהעמידה ראובן עבור נדרו, אינו משלם לו כפי דמיה, אלא את דמי הבהמה הזולה ביותר שיכול להביא עבור נדרו כי זה מה שחיסר לו. הרי שאין הגנב חייב לשלם את השווי האמיתי של החפץ, אלא את דמי החיסרון. מאידך ישנה גמרא (ב"מ לה, ב) השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר. ואם נאמר שתשלומי הנזק הינם כפי החיסרון, למה חייב השואל לשלם לשוכר, והרי אין לו שום חיסרון כיון שדינו כשומר שכר שפטור באונסין, ואינו צריך לשלם לבעל הפרה מאומה.

והיה נראה לחלק בזה בין תשלומי נזיקין לתשלומי שומרים. בנזיקין החוב הוא להשלים את החיסרון שנעשה לניזק, ולכן מבואר בגמרא שאם יכול הניזק לצאת ידי נדרו בבהמה זולה יותר, אין צריך לשלם לו אלא כפי החיסרון שלו – בהמה זולה יותר. לעומת זאת שואל משלם מחמת שהתחייב בשאלתו להחזיר את החפץ, ולא על גוף הנזק שארע לחפץ. ולכן כיון שהתחייב להחזיר את שוויה המלא של החרב, אין זה מעניינו מה ששמעון הסתדר עם העכו"ם במחיר פחות מזה.

בא הגר"ח מבריסק (קובץ זיכרון אהל ישעיהו ב"ק עמ' תעח) ונוקט כדבר פשוט שתשלומי נזק הינם תשלומים שחייבתו תורה מחמת מעשה הנזק שעשה, ויסודם כעונש על מעשה הנזק, ולא כתשלום החיסרון.

ומעשה היה בבריסק באחד שהיו לו שני ספרים ישנים יקרי המציאות יחידים בעולם מסוגם, וכל ספר היה שוה חמש מאות רובל. בא אחד ושרף אחד מהספרים. כשבאו לדין רצה המזיק להיפטר מלשלם, וטענתו, שהרי בעקבות שריפת אחד הספרים, נעשה הספר שנשאר יקר המציאות ביותר, ועלה ערכו עד שהוא לבדו שווה אלף רובל, ואם כן לא החסירו כלום. ואמר הגר"ח שהתשובה לשאלה זו תלויה בנידון מהו החיוב תשלומין של מזיק, שאם החיוב הוא להשלים את החיסרון, צודק המזיק בטענתו שלא החסירו כלום, אך אם החיוב הוא לשלם את החפץ שהזיק חייב המזיק לשלם חמש מאות רובל.

אלא שמסייג זאת הגר"ח כך: במקרה זה, היות שלא נחסר הניזק כלום, אין לזה ששרף שם 'מזיק' כלל, כי כל פרשת נזיקין שבתורה נאמרה רק באופן שהיה חיסרון ממון, ולולא כן אין זה נחשב כלל נזק. ואם כן אף לפי הצד שהתשלומים הם על מעשה הנזק, ולא על החיסרון, אם אין חיסרון ממון כלשהו יהיה פטור מלשלם כי אי אפשר להגדיר את מעשהו למעשה נזק.

ואומר הגר"ח שעדיין תהיה נפקא מינה בין שני הצדדים, באופן שאחר ששרף ספר אחד האמיר מחירו של הספר השני רק לתשע מאות רובל. במקרה זה ודאי יש לו שם מזיק, שהרי יש כאן חיסרון ממוני, ובזה תהיה נפקא מינה בין ב' הצדדים. אם התשלום הוא על החיסרון, יצטרך המזיק לשלם את החיסרון הממוני שזה רק מאה רובל. אך אם התשלום הוא על עצם מעשה הנזק, יהיה חייב לשלם לו את כל החמש מאות רובל כפי השווי של הספר שהזיק, כי היות שיש לו שם מזיק מחמת החיסרון של המאה רובל, שוב הוא בכלל פרשת תשלומי נזיקין וחייב לשלם את כל הנזק.

על כל פנים הגר"ח נוקט שתשלומי נזק הינם כעונש על מעשה הנזק, אך לא כתשלומי החיסרון של הניזק. אך כשאין כלל חיסרון אין זה נחשב שהיה כאן נזק, ואין כלל מקום לתשלומי נזיקין.

ונראה לדייק מדברי התוספות בתחילת מסכת בבא קמא (ב, א ד"ה ולא זה וזה) שאף הם סברו שתשלומי נזיקין הינם עונש, ואין עניינם השלמת החיסרון. התוספות הקשו שמהמשנה שם רואים שאם האבות נזיקין היו שווים זה לזה בחומרתם היה ניתן ללמוד אב נזיקין אחד מחברו, ואילו במכילתא משמע שאין עונשין מן הדין, וא"כ איך יהיה ניתן לחייב בתשלומי נזיקין אם נלמד אב אחד מחברו. הרי שהבינו שתשלומי הנזק הינם בגדר עונש ממון, כי אם ענינם חיוב להשלים החיסרון, אין להגדיר זאת כעונש, ואף אם נלמד אב אחד מחברו אין זה נחשב עונשין מן הדין.

ביאור הדין שאם צריך הניזק לשלם דבר מועט חייב המזיק בכל הנזק

על פי דברי הגר"ח נבין היטב את הדברים שאמרנו בתחילה, שיש לחלק בין אופן שחברת הביטוח משלמת את כל הנזק – בזה לא יוכל הניזק לתבוע את המזיק שהרי לא נחסר מאומה; לאופן שחברת הביטוח דורשת השתתפות עצמית כלשהיא – בזה יכול הניזק לתבוע את המזיק על סך כל הנזק, ולא רק את דמי ההשתתפות העצמית.

לפי דברי הגר"ח עולה שתשלומי נזיקין הינם כעונש על מעשה ההיזק, ולא על החיסרון. ואם כן אף שאין לניזק חיסרון, שהרי הביטוח משלם לו את דמי הנזק, חייב המזיק לשלם. אמנם חידש הגר"ח שבאופן שאין חיסרון כלל אין זה מוגדר כמעשה נזק ואין כלל מקום לתשלומי נזיקין.

ומעתה, באופן שהביטוח משלם את כל החיסרון, אין זה מוגדר כמעשה נזק, ולא יוכל הניזק לתבוע תשלומין מהמזיק. אך באופן שחברת הביטוח דורשת השתתפות עצמית, אם כן יש לניזק איזה חיסרון ממוני, וכיון שכך, יש למעשהו של המזיק שם של מעשה נזק. ומעתה, יוכל הניזק לתבוע את המזיק שישלם לו את תשלומי כל הנזק, בלי להתחשב במה שהביטוח משלם לו, שהרי התשלום הוא כעונש על מעשה הנזק, ולא כהשלמת החיסרון.

אלא שעדיין יש מקום להבין שאף אם נניח שתשלומי נזיקין עניינם להשלים החיסרון, יהיה חייב המזיק לשלם את כל דמי הנזק, כי יתכן שאין תשלומי הביטוח נחשבים השלמת החיסרון. ונרחיב בזה בשיעור הבא.

אדם שהזיק באונס גמור

ונוסיף בענין זה – מה שהבאנו בעבר – שישנה מחלוקת ראשונים באדם שהזיק באונס גמור. הרמב"ן (ב"מ פב, ב) סובר שחייב לשלם, והתוספות (ב"ק כז, ב) סוברים שפטור, ומה שאמרו אדם מועד לעולם מדובר באונס שיש עליו שליטה, אבל לא באונס גמור.

ונראה שמחלוקת זו תלויה בצדדים אלו שבהם נחלקו השער משפט והגר"ח – האם תשלומי נזיקין באים כעונש על מעשה ההיזק, או מחמת החיסרון. אם התשלומים הם על החיסרון, שייך לחייב את המזיק גם אם מעשה הנזק היה באונס גמור שהרי סוף סוף יש כאן חיסרון. אבל אם התשלומים באים כעונש על מעשה הנזק יש לומר שאף שאדם מועד לעולם, כיון שמעשה ההיזק היה באונס גמור אינו חייב בעונש.

אמנם לפי דברי הגר"ח שבאופן שאין לזה שם מעשה נזק אין מקום לתשלומי נזיקין גם אם נניח שהתשלומים באים להשלים החיסרון – שוב יש לומר שאף התוספות שפטרו באונס גמור סוברים שתשלומי נזיקין באים להשלים החיסרון, אלא שסוברים שכל שהוא אונס גמור, אין זה נחשב כלל מעשה נזק.

[1] וכבר האריכו בזה בספרי התשובות ומביאים מהאור שמח ומהמהרש"ם (ח"ד סימן ז) וכן בציץ אליעזר שגדר תשלומי הביטוח הם ככל עיסקא בפני עצמה, ואין עניינם להשלים את החיסרון של החפץ הניזק, וכך מובא בשיעור הבא.