חמץ בפסח – הסתמכות על חזקה או גילוי רצונו
בס"ד 8.4.2024
חמץ בפסח-הסתמכות על חזקה או על גילוי רצונו / הרב צביקה
אדם מצא ליד ביתו שקית בשר – כיוון שרוב החנויות בעיר כשרות ורק אחת מוכרת בשר טריפה – אנו מניחים שהבשר כשר כי "כל דפריש מרובא פריש".
לאחר זמן התברר שהבשר היה של שכנו שקנה אותו בחנות הטריפה – האם צריך כפרה?
-: לא, כי הוא סמך על חזקת כשרות שנוצרה ע"י רוב.
הר"ן: אדם שבדק חמץ בבית – יש לבית חזקת בית בדוק ללא חמץ, באמצע הפסח רואה חבילת ביסקוויטים – אומר הר"ן בפסחים – כיוון שסמך על חזקה – לא עבר על איסור (גם אם לא ביטל ומכר).
פתחי תשובה: אישה לאחר שבוע בטהרתה רואה דם לאחר יחסי אישות – האם צריכה כפרה?
-: לא, כי היא סמכה על חזקה שהיא טהורה.
תוס' ב"החולץ": אישה שנפלה ליבום, המתינה 3 חודשים ואחר היבום – ניכא עוברה וברור שהוא מהראשון אומר תוס' מתי צריכה כפרה? "דאיירי תוך ג' דאי לאחר ג' אמאי חייב קרבן כיון דרוב נשים עוברן ניכר לשליש וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי הוה ליה למיעבד?". כלומר יוצאת ואינה צריכה כפרה.
כלומר, כל אדם שסמך על חזקה והתבררה כטעות – פטור מכפרה.
ר"ן: עורלה אסורה גם בחו"ל, יהודי בחו"ל עם ספק עורלה – מותר משום הלכה למשה מסיני אע"פ שעורלה הינה איסור דאוריתא.
- יש מחלוקת האם ספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא כך סובר הרמב"ן רק רבנן החמירו
או ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא (הרמב"ם).
הר"ן: אם ספיקא דאורייתא לקולא כדעת הרמב"ן, אז למה צריך הלכה למשה מסיני שספק עורלה מותר בחו"ל?
-: כי לולא ההלכה למשה מסיני שספק עורלה מותר בחו"ל אז הוא אסור מדרבנן, היהודי שיאכל את הספק עורלה ואח"כ יתברר לו שזהו עורלה ודאית – יהיה חייב כפרה ופה באה הלכה למשה מסיני שפוטרת אותו מכפרה.
שואל הסטייפלר: מה ההבדל בין הר"ן לגבי אדם שבדק חמץ ומצא חמץ בפסח שאינו צריך כפרה לעומת הר"ן גבי ספק עורלה שלולא ההלכה למשה מסיני היה חייב כפרה? הרי חזקת רוב פירות שאינם עורלה?
הרמב"ם בהל' חמץ ומצה ב',ב': "מה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר"- כמו רש" ביטול בלב.
שאגת אריה: אדם קנה מאזניים לא תקינות אומר הרמב"ם שאינו לוקה משום שזהו לאו שאין בו מעשה.
שואל השאגה: הרי הוא קנה?!
-: הוא לא עובר איסור בקניה אלא בשהיה הקניה היא רק היכי תימצי.
– אדם שנכנס לביהמ"ק ללא עולת ראיה וללא שלמי חגיגה אומר הרמב"ם שאע"פ שעבר על "לא תראו פני ריקם" – אינו לוקה כי זהו לאו שאין בו מעשה.
שואל השאגת אריה: הרי הוא הלך?
-: אלא החיוב הוא בשהיה ושהייה ללא קורבן – הוא המחייב.
הרמב"ם בהל' חמץ ומצה אומר שאדם לא עובר בבל יראה אלא אם קנה חמץ בפסח שאז לוקה
שואל ר' שמואל הרי האיסור הוא לא הקניה כמו במאזניים האיסור הוא השהייה?!
-: יש רמב"ם שביטול חמץ אינו מועיל בחמץ הידוע לפי תוס' צריך הפקר – ביטלתי לפי רש"י שתעשה אותו כעפר – לא עוזר ביטול כי הרי אתה משאיר את החמץ! אז לא ביטלת אותו!
שואל ר' שמואל: גמ' בפסחים, אדם בחו"ל ויש לו חמץ בארץ ונזכר, לפי הרמב"ם לא עוזר ביטול בחמץ הידוע – כמו רש"י, כיצד יכול לבטל בחו"ל חמץ בארץ?
-אומר ר' שמואל ביטול זה שאני רוצה שהדבר יהיה עפר, ולכן אי אפשר בחמץ הידוע כמו קופסא ביסקויטים, להשאיר אותה ואם לא זרקת אותה סימן שנוח לך אבל כשאני בחו"ל ורוצה לבטל חמץ בארץ – כי אני לא יכול!!!כל הדין בחמץ הוא לעשותו כעפר האיסור אינו ההשהיה אלא מה שאני רוצה את החמץ
ולכן מי שקונה חמץ מראה שהוא רוצה אותו ולכן לוקה.
- האיסור במאזניים הוא ההשהייה באיסור חמץ זו החשיבות שאני רוצה בקיומו, כשאני קונה חמץ בפסח – אני רוצה בקיומו.
אומר ר' שמואל: הר"ן לא אמר שסומכים על חזקה אלא יהודי שבדק את החמץ יש לו חזקה שהבית בדוק, כשמצא חמץ בפסח זה לא בגלל החזקה אלא כי אינו רוצה בקיומו!
- אדם שיש לו 9 חבילות מצה ואחת חמץ וראה עכבר מחזיק בפיו אוכל ולא ידוע מאיזו חבילה לקח – עכבר הוא קבוע ולא אומרים כל דפריש מרובא פריש אלא כל הקבוע כמחצה על מחצה וצריך לבדוק שוב.
שואלים תוס': חמץ הוא דאורייתא והבדיקה היא דרבנן וספק בדיקה -דרבנן- לקולא?
כס"מ: כל בדיקת חמץ לאחר ביטול החמץ ניתקנה על ספק?! כל דין הבדיקה הוא על ספק שימצא?!
ונשער בצ"ע.
לפי ר' שמואל כל הבדיקה הוא שיגיד שאינו מעוניין בחמץ, הוא כבר בדק וביטל, זה ברור שאיני מעוניין בו ולכן לכאורה לא צריך שוב בדיקה אבל כשנכנס העכבר עם ספק חמץ בפיו – מוריד את סיבת האי רצונו בחמץ ויחזור ויבדוק.