בס"ד 8.9.2024
הגמ' בחולין יא. דנה מאיפה לומדים שהולכים אחר הרוב? דכתיב "אחרי רבים להטות", רוב שמדבר על סנהדרין, עונה הגמ' סנהדרין זה רובא דאיתא קמן כמו 10 חנויות, מה שקשה זה רובא דליתא קמן כמו יבם שבא על יבמה קטנה ולא יודעים אם הוא סריס או היא איילונית ואז הוא יעבור על איסור אשת אח! ועונה הגמ' שרוב נשים אינן איילונית.
רבא בר שילא לומד מפרה אדומה שנאמר "ושחט" "ושרף" – מה שחיטתה כשהיא שלימה (ללא בדיקות) אף שריפתה כשהיא שלימה ללא בדיקות, שואלת הגמ' וליחוש דילמא טריפה היא? עונה הגמ' שהולכים אחר הרוב שרוב בהימות אינם טריפה ולכן הרוב מכשיר לי את הפרה האדומה.
בהמשך הגמ' ביא: שואל רב מרי במכה אביו ואמו הולכים אחר הרוב – ואולי איננו אביו? אלא שרוב בעילות אחר הבעל.
למסקנה לומדים מהפס' "אחרי רבים להטות" גם לגבי רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן.
רמב"ם הל' איסורי ביאה פ' א' הל' כ: מי שהוחזק בשאר בשר דנין בו על פי החזקה אף ע"פ שאין שם ראיה ברורה שזה קרוב ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על חזקה זו כיצד הרי שהוחזק שזו אחותו או בתו או אמו ובא עליה בעדים הרי זה לוקה או נשרף או נסקל ואע"פ שאין שם ראיה ברורה שזו היא אחותו או אמו או בתו אלא בחזקה בלבד ומעשה באשה אחת שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו בחזקת שהוא בנה ובא עליה והביאוה לב"ד וסקלוה ראיה לדין זה מה שדנה תורה במקלל אביו ומכה אביו שיומת ומנין לנו ראיה ברורה שזה אביו אלא בחזקה כך שאר קרובים בחזקה."
מדוע הרמב"ם מדבר על חזקה הרי בבן זה משום רוב בעילות אחר הבעל?!
תוס' בד"ה "מנא הא מילתא: I)אם הולכים אחרי חזקה כל שכן אחרי רוב כי רוב וחזקה רוב עדיף!
II)רבינו חיים: רוב עדיף מחזקה אז למה צריך פסוק לרוב? את הדין של רוב וחזקה לומדים מפרה אדומה כשיש התנגשות – רוב עדיף, בפרה אדומה הרוב – רוב בהמות כשרות – לעומת חזקת טומאה של החוטא עליו מזים מי חטאת והרוב גובר על החזקה.
ר' עקיבא אייגר: מוציאים להורג את מכה אביו משום רוב בעילות אחרי הבעל. איך הכהן מוציא מהאבא 5 סלעים -ממון- לפדיון הבן? הרי אין הולכים בממון אחרי הרוב?
-: במכה אביו אנו רואים מי נהג בו כאביו? מי מל אותו? את מי הבן מכבד? אפילו לא בענייני מממונות וממילא הוא בקטלא.
השב שמעתתא: בממון ונפשות לא הולכים אחרי רוב או חזקות אלא רק לפי עדים וזה שסוקלים לפי חזקות זה ברגע שיש 2 עדים על המעשה, ומי אמר שזה אביו? – הולכים אחר הרוב.
ר' קנטרוביץ: הרמב"ם אמרשמכה אביו זו חזקה, מי שקובע אביו או לא אביו זה הרוב אבל אח"כ אני קובע שזו חזקה – התנהגות.
רע"א: הדיון אם הולכים אחר הרוב או לא – קבענו בהתחלה, זה נקבע בשלב הראשון , רוב גובר על חזקה ראינו מפרה אדומה שרוב בהמות כשרות ואילו הטמא – הוא בחזקת טמא ובכל אופן אחרי ההזאה הוא כשר מכאן שרוב גובר על חזקה?!!
-: כשאני מגיע להזות על הטמא – הרוב כבר לא קיים! הוא הפך לוודאי! ולכן אין התנגשות בין רוב לחזקה.
הסטייפלער: שואל על רע"א והשב שמעתתא: בכתובות יט לגבי תינוק שנמצא בעיר שרובה יהודים – חייבים להשיב לו אבידה שואל הסטייפלער כיצד מוציאין ממון מהמוצא אבידה על סמך רוב?
-: כשקבענו שהוא יהודי לגבי השבת אבידה (ביוחסין החמירו שמא שתוקי או אסופי) אז כבר אין שאלת רוב אח"כ! הוא נקבע כיהודי כך גם במכה אביו הרוב המוחלט קובע שהוא אביו לעומת מיעוטא דמיעוטא-כאן כולם יודו שהולכים אחר הרוב.
הריב"ש: כל הדין שרובא עדיף זה רק ברוב מול חזקה אחת אבלכנגד שתי חזקות – לא גובר, למשל: אישה שספק אם בעלה טבע בים (מים שאין להן סוף): יש כאן 2 חזקות: אשת איש וחזקת חיים לבעל מול רוב שלא עולין ממים שאין להן סוף.
הנודע ביהודה: לפי הריב"ש שרוב גובר על חזקה אחת – איך אמר רבינו חיים בתוס' גבי פרה אדומה? הרי יש חזקת טומאה לטמא וחזקת אינו זבוח לבהמה (הבהמה עד לרגע זה הי חיה – לא הייתה שחוטה) אז איך הרוב גובר על 2 החזקות?
לפי זה ניתן לפתור את הבעיה של רע"א: יש 2 שלבים, בבהמה אני דן לפני שאני מזה על הטמא ויש רוב בהמות מול לא זבוח – כאן החלטתי שהיא טהורה ונארת רק חזקה אחת.
בשעת השחיטה פסקתי שהיא כשרה משום רוב בהמות ואז אין לי חזקה של לא זבוח ונשארת רק חזקת הטומאה של החוטא – מאחר ופסקתי קודם שהיא טהורה זהו וודאי מול חזקה.
