מקשים האחרונים למה לא תיקנו הזכרת חנוכה ופורים בברכת מעין ג' (כמו רצה והחליצנו, ראש חודש וימים טובים)?
ועוד שאלה:
מדוע בברכת המזון באה הזכרת שבת ומועד אחרי "רחם" לפני "ובנה ירושלים", ואילו בברכת מעין ג' אומרים "ורצה והחליצנו ביום השבת הזה" אחרי ובנה ירושלים (לפני הטוב והמטיב)?
ושאלה נוספת:
במעיין ג' במקום יעלה ויבוא של החגים אומרים "ושמחנו ביום…". מאיפה נלקח הנוסח הזה?הרי ביעלה ויבוא כלל לא לא מזכירים את נושא השמחה.
מתרץ ר"ח:
הגמ' במסכת ברכות כט. אומרת שלא אומרים תפילת הביננו במוצ"ש שהיות וצריך להוסיף הבדלה בחונן הדעת אתי לאטרודי ומקשה מדוע אי אפשר לכלול הבדלה בתחילת הביננו, ובאופן זה אין חשש שייטרד, ונשארת בקושיא.
ואומרים תלמידי רבנו יונה שבברכה קצרה (כמו הביננו) לא מכניסים הזכרות.
לאור דברים אלו מובן למה לא כללו הזכרת חנוכה ופורים בברכת מעין ג'. אך אם כן קשה מדוע הזכרת שבת ומועד כן נכללו?!
אומר ר"ח:
הדין הוא שאם שכח רצה או יעלה ויבוא בברכת המזון ונזכר אחרי ובנה ירושלים:
בשבת אומר ברוך אתה ה' … שנתן שבתות ומנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת.
וביו"ט שאומר ברוך אתה ה' … אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג… הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים"
ובר"ח: ברוך אתה ה'… אשר נתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון.
דהיינו לפני ובנה ירושלים רצה ויעלה ויבוא הם בגדר אזכרה בלבד ואילו לאחר ובנה ירושלים זה כבר תוספת ברכה.
ולכן במעין שלוש, שהיא ברכה קצרה, עד "ובנה ירושלים" היות ולא מוסיפים אזכרות לא מוסיפים של שבת, ראש חודש או יו"ט. אבל אחרי "ובנה ירושלים" כאן כבר דינם (בברכת המזון) כברכה ולכן כן הוסיפו במעין ג', אחרי ובנה ירושלים.
ולכן גם ביו"ט מזכירים במעין ג' בלשון "ושמחנו", כיוון שזה תחליף לברכה הנ"ל ששם אומרים "לששון ולשמחה".
לעומת זאת על הניסים זו תמיד אזכרה וגם אחרי ובנה ירושלים לא תיקנו ברכה מיוחדת ולכן לא נכנס כלל למעין ג' (שהיא כאמור ברכה קצרה).
ולפי הדברים שאמרנו ברור ששיטת ר"ח היא שרצה היא רק אזכרה.
נפק"מ:
הדברים יהיו תלויים בספק: אם זה חלק מהברכה אזי כיוון שחסר בברכה הכלל הוא שאם לא יצא לא מוציא. אבל אם זה רק אזכרה אזי מה שחסר זה לא בברכה עצמה וחברו יצא.
גם ככן הדברים יהיו תלויים בספק: אם זה חלק בברכה, לא יצא, כי אף פעם לא בירך ברכה כתיקנה. אם זה אזכרה אזי ניתן לצרף הברכות.
שוב יהיו הדברים תלויים בספק: אם זו אזכרה, אזי הברכה היתה בסדר ולפיכך גם יצא ידי חובת כוס שלישית. אולם את זו ברכה אזי לא בירך ברכת המזון ולא יצא ידי כוס שלישית.
המאירי כותב שאם לא הזכיר בברכת המזון "על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו" לא יצא ידי חובה ויש ראשונים שחולקים ומוכיחים שאין זה מעכב שאם היה מעכב היה צריך להזכיר ברית ותרה גם במעין ג', והמאירי לא הסביר כיצד ליישב ראיה זו.
הרמב"ם ברכות פ"ב ה"ג:
"ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון, וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה"
לפי לשון הרמב"ם (וכך גם משמע בגמ' ברכות מח:) ברית ותורה לא מעכב – דהיינו שזו אזכרה בלבד אך לא חלק מהברכה.
כך גם משמע בשמנה ברורה שאומר שאם שכח ברית ותרה יכול להזכיר אחרי "נודה לך" ולפני רחם נא". ואם זה חלק מהברכה איך מועילה ההשלמה אלא משמע שזו אזכרה בלבד.
לפיכך גם מובן מדוע לא אומרים ברית ותרה במעין ג' – שכיוון שזו ברכה קצרה אין מוסיפים אזכרות כדאמרן.
הגהות אשר"י פ"ק דמגילה (סי' ד') כותב שנשים חייבות בבהמ"ז מן התורה אבל אינן מוציאות את האנשים שאינן יכולות לומר ברית והדברים לכאורה תמוהים שהרי בגמרא משמע שאם היו חייבות דאורייתא היו יכולות להוציא אנשים?
ומסביר רעק"א שכוונת הגהות אשר"י היא רק לחלר של ברית ותרה שאת זה לא יכולות להוציא ועל הגבר לומר בעצמו.
ושואל החזו"א איך זה עובד, הרי יש לנו כלל שאי אפשר לצאת חצי מדין שומע כעונה וחצי באמירה עצמית.
ולפי מה שאנו אומרים שברית ותורה אינן חלק מהברכה אלא אזכרה הדברים מובנים שכן מה שלא ניתן לצאת חצי- חצי זה בברכה אחת אבל כאן יש ברכת המזון לחוד ואזכרה (ברית ותורה) לחוד וניתן לפצל ולצאת את הברכה מדין שומע כעונה ואת האזכרה בעצמו.
