מה דינו של אדם ששכח לברך את ברכות ההדלקה לפני הדלקת הנר הראשון, אך נזכר בכך קודם שהדליק את שאר הנרות – האם יוכל לברך בשלב זה, או שמא הפסיד את ברכתו?
(השאלה היא על 'להדליק נר של חנוכה', ולא על ברכת 'שעשה ניסים', שכן לגבי ברכת 'שעשה ניסים' הכריעו הפוסקים שניתן לברך אפילו לאחר שהודלקו כל הנרות. הסיבה להכרעתם זו היא שמקרה זה לא גרע מברכתו של הרואה, המברך 'שעשה ניסים' ללא כל הדלקה מצידו)
הפרי מגדים מסיק מדברי ה-'מגן אברהם' (או"ח, תרעו) כי המדליק רשאי לברך כל עוד לא סיים להדליק את שאר הנרות.
אולם, ה-'פרי מגדים' עצמו תמה על דבריו: "ומכל מקום צריך עיון, מאחר דמצוה ליכא, רק למהדרין". כלומר, מצות נר איש וביתו כבר קוימה בהדלקת הנר הראשון, וכיוון שכך כבר לא ניתן לברך, שהרי ברכת המצוות נאמרת רק 'עובר לעשייתן', כלומר לפני עשיית המצוה ובסמוך לה. בנוסף, על הדלקת שאר הנרות אין מקום לברך את ברכת ההדלקה, שכן נרות אלו הם הידור מצוה בלבד, כשיטת המהדרין מן המהדרין, ולא מצאנו בשום מקום שמברכים על הידור מצוה!
ואכן, ה-'פרי חדש' (שם תרעב) פסק הלכה למעשה כי אין לברך ברכת המצווה על נרות ההידור.
ר' עקיבא איגר (שו"ת, תנינא, יג; הגהות תרעו) מסתפק בעניין.
ישנה מח' בין האליהו רבא לפרי חדש מה יהיה הדין באדם שהדליק 4 ונזכר שהיום 5 האם יברך כשידליק הנר הנוסף ?
לפי האליהו רבא – מברך, ניתן לברך על הידור מצווה
לפי הפר"ח – לא יברך.
לכאורה גם כאן יש כאן מחלוקת האם ניתן לברך על הידור מצווה. ולכא' אותה מח' תהיה גם לגבי שכח לברך.
בכל זאת אומר הרעק"א כי במקרה זה (טעה במניין הימים) כולם יודו שיברך מפני שמדובר תוך כדי ההדלקה (אפ' בחצי שעה ראשונה שהיא עיקר המצווה) בעוד שבמחלוקת האליהו רבא והפר"ח מדובר כשכבר סיים המצווה.
מדובר כאן במצווה נמשכת (כיוון שיש צורך בנתינת שמן שיספיק לבעור "עד שתכלה רגל מן השוק") ועל כן יברך אפילו לאחר הדלקת כל הנרות, כל עוד הנרות דולקים.
(ראיה לכך שמדובר במצווה נמשכת היא מנוסח הברכה: הראש אומר שכל מצווה שהיא נמשכת מברך ל…, כמו להניח תפילין וכך גם בנר חנוכה מברך להדליק נר…) (שיטת הרמבן…)
אולם, אפילו אם נחלוק על חידושו של ר' עקיבא איגר ביחס לברכה במשך זמן ההדלקה, יש מקום לומר כי ניתן לברך כל עוד המדליק לא הדליק את נרות ההידור. (ערוך השלחן)
ברכה על הידור – שאלה שעולה בחנוכה – האם ניתן לברך על "הידור מצווה"
לכאורה, מקרה זה אינו שונה מברכה על נטילת לולב לאחר הגבהתו, שהרי הגבהת הלולב נחשבת כעיקר מעשה המצוה, בעוד הצורך בנענוע הוא משני בלבד, ואף על פי כן כתבו בעלי התוספות (סוכה לט. ד"ה עובר) לגביה ש: "מ"מ הואיל ויש בדבר מצוה מן המובחר – חשיב כעובר לעשייתן".
אם ניישם בסוגייתנו את הכלל שניסחו בעלי התוספות, הרי שניתן לברך גם אחרי הדלקת נר המצוה ולפני הדלקת נרות ה-'מהדרין', .
אם כן, מדוע צריך הרעק"א להגיע לסברה של מצווה נמשכת הרי יכול לומר שטרם סיים ההידור ויכול עוד לברך ?
מוכרת מאוד מחלוקתם של הרמב"ם והרמ"א בדין המהדרין בנר חנוכה:
הרמב"ם סבר שלמנהג המהדרין מדליק אבי המשפחה נרות כמספר בני הבית;
הרמ"א, לעומתו, סבר שלמנהג המהדרין ידליק כל אחד מבני הבית בעצמו.
ולענייננו, נראה שמדברי הרמ"א כמעט מפורש שניתן לברך על הידור מצווה, שהרי הדלקת הנרות על ידי כל אחד מבני הבית היא הידור בלבד, ואף על פי כן מברכים כולם!
[אולם, נראה שראיה זאת אינה מוכרחת: המהרי"ל (קמה) כתב, שיכול האכסנאי להדליק בברכה, שהרי אין כאן בעיה של ברכה לבטלה מכיוון ש- "אין רוצה לצאת בשל אשתו, וממילא חל חיובא עליה"; 'תרומת הדשן', לעומת זאת, התיר את הדלקת האכסנאי בלא כל אזכור לצורך האכסנאי לכוון שלא לצאת בהדלקת הבית עליו, ונימק זאת בכך שהדלקת אכסנאי אינה פחותה מכל הדלקת מהדרין, עליה מותר לברך. ) ולענייננו, אפשר כי לדעת המהרי"ל כל אחד מבני הבית המדליק בעצמו, צריך לכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית, ואם לא יעשה כן – לא יוכל לברך על הדלקתו. ואם כן, לפי המהרי"ל אין ראיה לקיומה של אפשרות לברך על הידור מצוה. ]
(מהרי"ל – צריך לכוון לא לצאת. תרומת הדשן – ניתן לברך על ההידור גם בלי לכוון)
הסבר מפורסם של הגריז במחלוקת הרמבם והרמ"א
הגרי"ז מסביר שמחלוקת הרמב"ם והרמ"א דלעיל לעניין נר חנוכה נובעת מהבדלי שיטותיהם בעניין הידור מצווה.
הגמרא (שבת קלג:) כותבת שישנו הידור במצוות מילה, להסיר את הציצין (=חלקי הערלה) שאינם מעכבים את המילה, ולכן כל זמן שהמוהל לא פרש – עליו לחזור גם על ציצין שאינם מעכבים.
רוב הראשונים הבינו שהסוגייה עוסקת באדם המל בשבת, ולכן אסור לו לחזור על ציצין שאינם מעכבים לאחר שפירש, כיוון שהידור מצוות מילה – בניגוד לעיקר המצווה – אינו דוחה את השבת. משעה שפירש האדם מהמילה – כבר גמר את מצוות המילה, ומכאן ואילך אם יחזר על ציצין שאינם מעכבין – הידור מצווה קרי, ואינו דוחה את השבת.
לעומת ראשונים אלו, הרמב"ם (הלכות מילה פ"ב ה"ד) פוסק שהמל את התינוק חוזר על ציצין שאינם מעכבים כל זמן שלא פירש, ואינו מזכיר כלל שכוונתו רק לאדם המל בשבת. האחרונים הבינו שלשיטת הרמב"ם גם המל בימות החול אינו חוזר על ציצין שאינם מעכבין את המצווה, כיוון שניתן להוסיף הידור למצווה רק סמוך לקיום עיקר המצווה. לאחר שהאדם סיים את ביצוע עיקר המצווה – הוא אינו יכול להוסיף הידור, ולכן אין טעם שיחזור על ציצין שאינם מעכבים את המילה.
הגרי"ז מסביר שהרמב"ם הלך בהלכות חנוכה לשיטתו בהלכות מילה. כפי שראינו, רק הדלקת הנר הראשון היא עיקר המצווה, ואילו הדלקת שאר הנרות היא הידור בלבד. כיוון שאי אפשר לנתק בין עיקר המצווה לבין ההידור, לא ייתכן שפלוני ידליק נר אחד ואלמוני ידליק נר נוסף לאחר שכבר יצא ידי חובתו בנר הראשון.
לעומת הרמב"ם, הרמ"א (יורה דעה, סימן רס"ד) פסק שהסוגייה עוסקת באדם המל בשבת, אך בימות החול – חייב לחזור על ציצין שאינם מעכבים את המילה גם לאחר שכבר סילק את ידו. מכאן ברור שלדעת הרמ"א ניתן לנתק בין עיקר המצווה להידורה, ולהוסיף את ההידור מאוחר יותר. לכן גם בחנוכה – כל אחד יכול להדליק נר משלו, אף על פי שמעשה המצווה הבסיסי התקיים על ידי אדם אחר.
ואולם ניתן לחלק ולומר שונה דין ההידור בכל המצוות מהידור בנר חנוכה.
בשאר מצוות ההידור הוא בגוף המצווה עצמה: לנענע – לולב, תפילין – מהודרות וכיוצ"ב.
בנר חנוכה ההידור אינו שייך למצוות המקורית מדובר במצווה חדשה – הדלקת נרות כמספר הימים על מנת לפרט איזה יום היום לנס, אותה מקיים מי שרוצה להדר. כך גם מסביר רשי מיהם ה"מהדרין" – מי שמהדרין אחר מצוות לא מהדרין בנר חנוכה אלא מי שרוצים לקיים עוד מצוות.
כך גם במצוות מילה מדובר בהידור בגוף המצווה. שם סובר הרמבם שלא ניתן להדר ללא המצווה וכיוון שנגמרה המצווה שוב אינו חוזר.
אבל בנר חנוכה שזו מצווה חדשה לקיים בהידור אולי יודה הרמבם שניתן לקיימה בנפרד.
ולפי זה כל מה שתוס' דיבר על כך שהנענועים הם עדיין חלק מהמצווה זה דווקא בהידור שהוא חלק מהמצווה ואז כל זמן שלא סיים ההידור טרם סיים המצווה ויכול לברך. אבל אולי בנר חנוכה שזו מצווה חדשה כיוון שסיים עיקר המצווה לא. ולכן צריך לסברת הרעק"א שזו מצווה נמשכת. ולכן רק במי שטעה בנרות יש מחלוקת האם יברך אבל במי ששכח יכול לברך – תוך כדי זמן קיום המצווה.
לסיכום:
מצאנו מחלוקת האם ניתן בכלל לקיים הידור ללא המצווה עצמה (רמבם ורמא – לפי הסבר הגריז)
וכן שאלה האם יש לברך כאשר מקיים ההידור בלבד. לפי הפר"ח – לא, לפי האליהו רבא – כן. הרעק"א – רק כאשר זה תוך כדי זמן קיום המצווה
להלכה
פסק ר' עקיבא איגר כי ניתן לברך לפני הדלקת נרות ההידור, וזאת על בסיס צירוף שלושה ספיקות:
דברי פוסקים מהם נראה כי ניתן לברך על הידור בנר חנוכה.(אליהו רבא)
ייתכן שבנר חנוכה ניתן לברך כל עוד הנרות דולקים.
דעת ה-'אור זרוע', לפיה כל ברכות המצוות יכולות להיאמר גם לאחר עשיית המצוה.
אולם, כאשר כבר הודלקו כל הנרות (גם נרות ההידור) ונזכר ששכח לברך פסק שלא לברך. כדבריו פסק ה-'משנה ברורה' (תרעו,ד).
ב-'ערוך השולחן', נפסק, שניתן לברך אפילו כאשר הודלקו כל הנרות, וזאת בתנאי שהנרות עדיין דולקים.
מובא באחרונים מפני מה מצינו בנר חנוכה כל כך את עניין ההידור ומהדרין מן המהדרין עד כדי כך שהשו"ע פוסק את המהדרין מן המהדרין בלבד
בית-הלוי על התורה מסביר כי מעשה החשמונאים שהדליקו את מנורת המקדש הוא עצמו היה מעשה של הידור מצוה. החשמונאים מטהרי המקדש לא היו חייבים להדליק את נרות המקדש בשמן טהור שכן טומאה הותר בציבור, פתילות דקות היו יכולות לחסוך בשמן, שהרי אין שיעור לפתילות מנורת המקדש, ובכל זאת בחרו החשמונאים בפתילות ארוכות להידור ההדלקה. בגלל שמעשה החשמונאים עצמו היה הידור קבעו הפוסקים בנר חנוכה, שנקבע לזכר מעשה החשמונאים, דינים כה רבים של הידור.
