רמב"ם הלכות תפילה פי"ג ה"ח:
"…ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד ומה הן קורין …"
ההבנה הפשוטה בדברי הרמב"ם שיש במועד 2 חיובים:
הסמ"ג מצוה י"ט כותב: משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכך קוראים בכל מועד בעניינו (מגילה לב.)
דהיינו לפי שיטת הסמ"ג יש כאן חיוב אחד – שואלין ודורשין ומכוחו קוראים בתורה (אין חיוב נפרד לשמוע דרשה)
[הב"ח תכ"ט שואל למה לא נוהגים לדרוש בעניינו של יום ובחוק יעקב כתוב שלכן קוראים בתורה ואומרים פיוטים (דהיינו כסמ"ג)
המשנה ברורה שואל ומה עם שיטת הרמב"ם – אבל לא זה ענייננו.]
אבל קשה:
הגמ' במגילה אומרת – פורים שחל בשבת דורשים בעניינו של יום. (במקום קריאת מגילה)
וכידוע בפורים, לרבות שחל בשבת קוראים ויבא עמלק.
ואם כן מדוע לפי הסמ"ג צריך גם לדרוש הרי יש קריאה בתורה?
וצריך להסביר:
ישנן שתי ברייתות במסכת סופרים (פי"ד):
יח: חייב אדם לקרוא מגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר "למען יזמרך כבוד ולא ידום" למען יזמרך – בלילה, ולא ידום – ביום.
יט: כשם שחייב אדם לקרוא בתורה ולהפטיר בנביא כך חייב לקרוא במגילה ביום שנאמר "ביום אשר שברו אויבי היהודים" וכל היום כשר לקריאה במגילה.
וכמובן נתקשו כולם מה זו הכפילות הזו ומהם שני ההסברים בדין קריאת מגילה ביום.
ונראה להסביר שיש שני עניינים בקריאה במגילה:
א. פרוסמי ניסא – קריאת מגילה.
ב. קריאה בתורה – כמו שבכל חג ישנה קריאה מעניינו של יום כך בפורים קוראים במגילה.
ולפי זה הלכה יח היא מצד פרסומי ניסא "למען יזמרך כבוד" ואכן כך מביא המשנה ברורה "וצריך לחזור ולשנותה ביום"- "זכר לנס". ואילו הלכה יט מדברת על קריאה מעניינו של יום.
נפק"מ:
(בגמ' מגילה דף ג. " מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה" ושואל הרב מבריסק מדוע זה נקרא ביטול תורה האם קריאה במגילה אינה ביטול תורה ?
ומתרץ קריאת מגילה יש בה עניין של פירסומי ניסא ולא של לימוד וקריאה בתורה.
תוס' אומר שנהגו לא להחזיר ס"ת ביום עד לאחר קריאת מגילה (אנחנו לא נוהגים כך). מניין דין זה ? תוס' מסבירים שזה כמו במפטיר והפטרה.
לפיכך צריך אולי להסביר שקריאה במגילה אינה כקריאה בתורה אלא כקריאה בהפטרה כך לשון מסכת סופרים בהלכה י"ט.
ולכן גם אומרת הגמ' בפורים שחל בשבת שצריך לדרוש כתחליף להפטרה.