כ"ב סיוון תשע"ח
שיטת הרמב"ם היא שאשה חייבת בתפילה כל שהיא במשך היום.
המשנה ברורה (ק"ו ס"ק ד) מביא את שיטת הרמב"ן – שנשים חייבות בתפילת שחרית ומנחה, הואיל והן תפילות רחמים, אבל תפילת ערבית שהיא רשות לא קיבלו עליהן.
ופוסק המ"ב שיש להן דין תשלומים כשקבלו עליהן להתפלל, דהיינו אם הפסידו צריכות להשלים.
מה יהיה הדין, אפוא, באשה ששכחה להתפלל מנחה האם נחייב אותה להתפלל ערבית על מנת שתוכל להשלים[1]?
יסוד הספק מה גדר תפילת תשלומין: האם לשם תשלומין מתפלל פעמיים את התפילה שנמצא בה או שמתפלל את התפילה הנוכחית + תפילת השלמה.[2] דהיינו איזה דין יש לתפילת התשלומין, כתפילה הנוכחית או כתפילה שמשלים?
אם נסביר שלתפילת התשלומין יש דין של התפילה הנוכחית אזי היות ולא חייבת בתפילת ערבית על כן גם לא תתפלל תשלומין בגין המנחה שהחסירה אבל אם נסביר שלתפילת התשלומין יש דין של תפילת ההשלמה אזי היות והיא משלימה תפילת מנחה שאת זה אישהחייבת, על כן נחייב אותה להתפלל ערבית ולהשלים מנחה.
הצל"ח לעומת זאת מביא את הוכחת הרש"ש כשאלה: איך יתכן שחייבו להתפלל הרשות לפני החובה ונשאר בצ"ע. משמע, אפוא, שהצל"ח סובר שלתפילת התשלומין יש דין של תפילת ההשלמה, דהיינו זו ערבית + מנחה.
מה יהיה הדין לגבי מי ששכח מנחה בערב שבת האם יוכל לשמוע מהש"ץ ולצאת ידי חובת תפילת התשלומין?
הפרי מגדים אומר שלא יכול. ואילו המג"א (המהרי"ל) כותב שיכול.
וגם כאן ניתן להסביר המחלוקת לפי מה שחקרנו.
שיטת המג"א שיש לתשלומין דין פעמיים ערבית וכשם שיכול לצאת ידי חובת ערבית ע"י שמיעת "מעין שבע" מהש"ץ, יכול לצאת גם ידי תשלומין של מנחה.
שיטת הפמ"ג מאידך שזה 2 תפילות שונות ולא יכול לצאת ידי תפילת חובה מהש"ץ.
הפמ"ג מביא שיכול ותמה עליו הרב וואזנר שזה נגד רשב"א מפורש שכותב שאינו יכול.
וגם כאן יסוד המחלוקת כדאמרן.
לשיטת הרשב"א לתפילת התשלומין יש דין של התפילה שמשלים ולא מצאנו תשלומין לנעילה.
לשיטת הפמ"ג יש דין של התפילה שנמצא בה ויכול להתפלל ערבית שתיים. [4]
ישנן 2 הלכות במשנה ברורה שנראות סותרות זו את זו:
הדין כידוע שמי ששכח מנחה מתפלל פעמיים ערבית. מה יהיה הדין במי ששכח מנחה בא' דר"ח והתפלל ערבית שתיים, בראשונה אמר יעלה ויבוא ובשניה (תפילת התשלומין) שכח יעלה ויבוא האם צריך לחזור?
וכתב המ"ב ק״ח ס״ק כ״ו:
״אם טעה ולא התפלל מנחה בר״ח, ור״ח הוא שני ימים, ומתפלל ערבית שתים, והשניה הוא לתשלומין של מנחה, אפילו לא הזכיר בה ר״ח א״צ לחזור, כיון דאפילו בעיקר התפלה דערבית א״צ לחזור בשביל יעלה ויבוא, ק״ו מה שהוא עכשיו לתשלומין״.
משמע, אפוא, שלתפילת התשלומין יש דין של התפילה הנוכחית ולכן כשם שאם שכח בערבית אין צריך לחזור כך גם בתפילת ההשלמה.
לעומת זאת בתחילת דבריו כותב המשנה ברורה (קח כו) לגבי מי שלא התפלל ערבית בראש חודש והתפלל שחרית פעמיים. בראשונה אמר יעלה ויבוא ובשניה שכח, שאינו חוזר כדין שכח בערבית.
נמצאנו שלתפילת התשלומין (בשחרית) יש דין של התפילה שמשלים (ערבית).
ולכא' הדברים סותרים זה את זה.
מה ההבדל? מדוע כשמשלים מנחה יש דין של התפילה הנוכחית וכשמשלים ערבית של התפילה שמשלים ?
"תפלת השחר עד חצות, רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות"
ובגמרא:
"והאמר רב מרי בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית – מתפלל בשחרית שתים; שחרית – מתפלל במנחה שתים".
שאלת הגמרא היא איך המשנה אומרת שזמן שחרית עד חצות או עד שעה רביעית הרי רואים שניתן להשלים גם במנחה, ומתרצת מה שמתרצת ("כולי יומא מצלי ואזיל; עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך – שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה").
על כל פנים צריך להבין את שאלת הגמרא, מה הקשר בין האפשרות להתפלל תפילת תשלומין כל היום ובין זמנה של שחרית.
אלא משמע משאלת הגמרא שגם כשמשלים במנחה יש לזה דין של שחרית, דהיינו לתפילת התשלומין יש דין של התפילה שהחסיר ועל כן שואלת הגמרא שמשמע שזמנה כל היום.
והנה המימרא של ר' יוחנן מדברת רק על השלמת ערבית ושחרית ולגבי מנחה הגמ' מסתפקת האם יש לה תשלומין:
"איבעיא להו: טעה ולא התפלל מנחה, מהו שיתפלל ערבית שתים? אם תימצי לומר 'טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים' – משום דחד יומא הוא… אבל הכא – תפלה במקום קרבן היא, וכיון דעבר יומו – בטל קרבנו או דילמא כיון ד'צלותא רחמי היא', כל אימת דבעי מצלי ואזיל"
משמע שבהשלמה של תפילת מנחה, כיוון שזה כבר יום אחר, יש דין שונה. כאן באמת לתפילת התשלומין יש דין של התפילה שנמצא בה עכשיו – ערבית.
לפי דברים אלו ניתן לאמר שיש לחלק בין תשלומין של ערבית ושחרית שם יש לתפילת התשלומין דין של התפילה שהחסיר לבין תשלומין של מנחה, שם כיון שעבר זמנו, יש לתשלומין דין של התפילה הנוכחית.
ולפי זה מובן המשנה ברורה שבשני העניינים, הן כאשר טעה בתפילת התשלומין של מנחה והן של ערבית ושכח יעלה ויבוא – אינו חוזר:
בשכח ערבית – לתפילת התשלומין בשחרית יש דין של התפילה ששכח – ואם שכח יעלה ויבוא אינו חוזר כערבית.
בשכח מנחה – לתפילת התשלומין יש דין של התפילה שנמצא בה, ערבית – וגם כאן אם שכח יעלה ויבוא אינו חוזר.
ולפי זה אשה ששכחה מנחה אין לה דין תשלומין כי לתפילת תשלומין של מנחה יש דין של התפילה הנוכחית – ערבית ואת זה אינה חייבת.
וכך באמת מובא במ"ב (רס"ז) שאישה שלא התפללה מנחה בערב שבת "הרשות בידה" להתפלל ערבית שתיים – זוהי רק "רשות" שכן לא ניתן לחייבה להתפלל ערבית שתיים שזו תפילת רשות ונשים לא קיבלו עליהן.
[1] פשוט שאי אפשר להתפלל תשלומין ללא שמתפלל קודם את תפילת החובה. וכמוכן ברור שלא יכולה להשלים בשחרית. שכן ערבית זה המועד הראשון האפשרי.
[2] לכא' ניתן להוכיח כי מאחר ואם שכח מנחה ביום שישי מתפלל של שבת פעמיים מכאן שלתפילת ההשלמה יש דין של התפילה הנוכחית. אולם ראיה זו אינה מוכרחת שכן ניתן לומר שצריך להתפלל כנוסח של התפילה הנוכחית, אולם החקירה היא איך מתייחסים לתפילת ההשלמה, כתפילה החסרה או כתפילה הנוכחית, מה הדינים שחלים על תפילת התשלומין האם כתפילה הנוכחית או כתפילת ההשלמה?
[3] גם מלשון הגמרא "מתפלל ערבית שתיים" – משמע לכאורה שזה פעמיים ערבית ולא ערבית + מנחה.
[4] ויש לעיין דלכאורה דברי הפמ"ג סותרים זה את זה . דלעניין השלמת מנחה ע"י הש"ץ ב"מעיין שבע" סובר דהווי כ-2 תפילות שונות.
